חידושין בקידושין
הצגת אפשרות לפרשנות אישית של טקס הנישואין המסורתי
תניא ציון וולדקס
הכותבת היא עורכת הספר "סיפורי ראשית" (ידיעות אחרונות 2002), פעילה חברתית בתחומים של מאבק בסרבנות גט, סחר בנשים ועוד וכיום רכזת "קהילת צדק" – מרכז לפיתוח אחריות חברתית קהילתית.
לפני כמעט שנתיים, בי"ג סיוון תשס"ה,נישאתי לאישי, אהוד, בטקס שהיה עבורנו שיאו המשמח של תהליך ארוך של הכנות ותחילתה המשמחת של חיינו המשותפים. במהלך תשעת החודשים שחלפו בין הודעת האירוסין לחתונה התרוצצנו כמו כולם כדי לבחור אולם, להקה, תפריט, שמלה ועוד. אבל את מירב הזמן והמאמצים –המנטליים והרגשיים כאחד – השקענו בניסיון ללמוד את הטקס ולעצב אותו כדמותנו.
מערכת "דעות" ביקשה ממני לשתף אתכם,הקוראים, בתוצר של אותו תהליך, ובהמשך המאמר אכן מובא תיאור מפורט של טקס הנישואין שלנו. אך חשוב לציין כי מבחינתנו אין המאמר הזה בגדר המלצה, אלא הוא מסמך המעיד על הבחירות האישיות שלנו, שהן אלטרנטיבה אחת אפשרית שנוצרה לאחר התלבטויות ארוכות וסבוכות בנוגע למשמעותה ולאופייה של החתונה היהודית בימינו. חשוב לציין גם כי כלשינוי שהכנסנו בטקס המסורתי, כל רובד פרשני ודרשני שהוספנו או הארנו בו, היה תוצר של צפייה בטקסים רבים אחרים ולימוד מעמיק שהיו לו שותפים רבים – הורים, אחים,חברים, רבנים ותלמידות חכמים.
בטרם אגש לתיאור הטקס עצמו חשוב להסביר מה עמדמאחורי עצם ההחלטה לבחון, ובעקבות זאת גם לשנות ולפרש מחדש את הטקס המסורתי. כמהמניעים הפעילו אותנו:
המניע הראשון היה תחושה שחשוב שתהיה כאן אמירהאישית, ייחודית לנו. או כפי שאמר האיש שלי לאחר שבילינו בחתונה של חברים:"היה טקס נחמד, רק חבל שהיה אפשר בקלות להחליף את החתן והכלה הללו באנשיםאחרים ואף אחד לא היה שם לב". לא היה לנו חשוב לחדש למען החידוש, כמו שהיהלנו חשוב שהטקס יבטא וישקף את העובדה שמדובר דווקא בנו, על כל המשמעויות שנלוותלכך.
המניע השני היה רצון לקחת ברצינות את המסורתשהועברה אלינו מדור לדור. נרתענו מלקבל אותה באופן פסיבי כמובנת מאליה, ורצינולקחת עליה אחריות – ללמוד ולהפנים אותה, ובמקרה הצורך לדרוש אותה ולהתווכח עמה.צרם לנו חוסר האיזון בין מידת ההשקעה ותשומת הלב שניתנים לחלקים שונים של אירוע החתונה: הפריעה לנו התחושה שקיבלנו לעיתים בחתונות שהשתתפנו בהן כאילו יש רצון"להריץ" רבע שעה של טקס כדי להגיע כמה שיותר מהר למה שבאמת מעניין – האוכל,הריקודים… התחלנו לתהות האם אין כאן (במקרה הטוב) זלזול בטקס, כמו היה דבר שבשגרה כבר אלפיים שנה, או (במקרה הרע) מאמץ בלתי מודע לזרז את הטקס כי כך קל יותר להתעלם מהמורכבות שבו – לא צריך להתחבר לעומק, ולכן גם לא שואלים עליו שאלות קשות.
המניע השלישי נבע מהמודעות הפמיניסטית שלנו. גילינו שככל שמעמיקים בטקס וככל שמיטיבים להכיר את המציאות היהודית-ישראלית שאנו חיים בה בכל הנוגע למעמד החוקי וההלכתי של נישואים וגירושים, נעשה קשה יותר להשלים עם האלמנט הלא-שוויוני של טקס הנישואים המסורתי, שבלבו הקניין החד-צדדי שבקידושין,ועם השלכותיו על יחסי הכוחות בין בני הזוג במהלך הנישואים, וחלילה במעמד הגט. כאשר מבינים זאת כבר אי אפשר להעלים עין מן העובדה שהטקס משקף תפיסה לא שוויונית, ובהבעת משמר אותה ומבנה אותה לדורות הבאים.
המניע הרביעי והאחרון היה הרצון שלנו לבטא את זהותנו היהודית ואת עולם הערכים והאמונות שלנו באמצעות טקס הנישואים שלנו. רצינו לוודא שהשוויון, השותפות, האהבה והכבוד ההדדי בינינו ישתקפו כבר באותו רגע ראשון שבו אנו מתחייבים פומבית לחיים משותפים, ואף ימצאו ביטוי בשפה היהודית של הטקס.
אחת התובנות הראשונות שלנו במהלך הלימוד הייתה שהטקס מתנהל בכמה רמות, ויש לברר באיזו מהן נדרש בכלל שינוי, ואם כן, איזה שינוי אנו רוצים לבצע. באופן כללי אפשר לדבר על שני מישורים – המישור המהותי~חוזיו המישור הסמלי~אסתטי. במידה מסוימת יש כאן גם התייחסות להבחנה בין רובד הלכתי לרובד של מנהג.
מהר מאוד הבנו שעיקר הקושי, מבחינת תפיסת העולםהיהודית~פמיניסטית, נעוץ ברובד המהותי~חוזי ונוגע בעיקר לקניין החד~צדדישבקידושין. כל שינוי ברובד הזה מצריך אומץ הלכתי רב יותר, אך גם נושא משמעות רבהיותר מבחינת ההשלכות המעשיות של הטקס. בתחום זה אפשר לכלול שאלות והצעות כגון תנאיבנישואין, נוסח הכתובה, הסכמי קדם~נישואים, נוסח הקידושין, והמשמעות הניתנת להחלפתטבעות הדדית במהלך הטקס.
הרובד השני, הסמלי~אסתטי, מכיל ממדים רבים שלהטקס הקיים, לרבות מיני תוספות "אישיות" לטקס, כמו שירים וכדומה. שינויברובד הזה מצריך אמנם לימוד של מקורות המנהגים והפירושים השונים שניתנו להם בעברובהווה, אבל הוא יחסית "קל" יותר לביצוע מבחינת מידת התקבלותו בציבור -במיוחד כאשר מדובר בציבור למדני שיודע להבחין בין האסתטיקה והשפה הסמלית של הטקסובין מהותו ההלכתית. חשוב להדגיש כי אף שאפשר לראות שינויים בתחום זהכ"קוסמטיים" בלבד, למעשה יש להם לעתים משמעות מהפכנית בטווח הארוך, שכןהם מגלמים מסרים עמוקים באקטים סמליים, מזמינים לפרש ולקרוא את הטקסט המסורתימחדש, ולמעשה מעצבים נורמות אחרות כחלק אינטגרלי וזורם של הטקס.
כעת אבקש לתאר בפניכם את הטקס כפי שבחרנו לעצבאותו. העיקרון המוביל היה ניסיון ליצור טקס הוליסטי, כזה שאינו מורכב מטלאים~טלאיםכפאזל מקוטע, אלא טקס זורם ושלם שמנהל דו-שיח מתמיד עם הטקס המסורתי, ובה בעת בנויעל בסיס סימטרי והדדי יותר.
כפי שתראו להלן, הטמענו שינויים רבים בטקס, אךברצוני להדגיש ארבעה חידושים מרכזיים:
הראשון הוא הוצאה של החיוב ההלכתי לקבל הסכמהשל שני בני הזוג לקידושין מהכוח לפועל. בדרך כלל מסתפקים בהסכמתה של האישה בשתיקהלאמירה "הרי את מקודשת", אך אנו חשנו שראוי לבטא את החיוב ההלכתי הזהבמילים ולהכיר במעמדה העצמאי של האישה, להגביר את נוכחותה ואת הנראות שלה בטקס.לכן מובא כאן נוסח שבו הכלה מבטאת בקול את הסכמתה לקידושין.
החידוש השני הוא העובדה שיש כאן התחייבות הדדיתלדאוג לספק זה את צרכיו של זו, ולכן חתמנו על שתי כתובות (בעברית) המבוססות עלהנוסח המסורתי, עם שינויים קלים – התחייבות החתן לכלה, שעליה חתמו שני גברים עדים,והתחייבות הכלה לחתן, שעליה חתמו שתי נשים עדות. נוסף לכך, העמקנו ברעיון הכתובהוחתמנו מבעוד מועד על גלגולה המודרני – הסכם קדם-נישואים למניעת סרבנות גט – עובדה שהוזכרה גם במהלך הטקס עצמו.
החידוש השלישי היה החלפת טבעות הדדית, והפירושהייחודי שנתן לה הרב אלישע אנשלוביץ מישיבת מעלה גלבוע ואנו אימצנו בטקס. טבעתהאיש לאישה ניתנה כחלק מתהליך הקידושין, הקניין, כפי שמקובל. טבעת האישה לאישניתנה לא כלאחר יד, בחשאי או כמתנה בעלמא, אלא כביטוי סמלי ופומבי להתחייבותההלכתית שנובעת מתקנת חרם דרבנו גרשום – העובדה שהאיש יכול לשאת רק אישה אחתולהתייחד מעתה רק עם אשתו. כך יצרנו מעין מקבילה לייחוד האישה לאיש בקידושין.
החידוש הרביעי היה הוספת ברכה שמינית לטקסה נישואין, עיבוד של ברכה שמקורה בסידורו של רב עמרם גאון. מעבר לנוסח המרגש שלהברכה עצמה שמרחיבה את מעגלי השמחה אל הקהילה והציבור כולו, תוספת זו אפשרה לנולתת לאישה לברך את הברכה הזו מתחת לחופה.
כדי לסייע לאורחים שלנו להיות שותפים אמיתיים בטקס ולא לחוש כקהל של צופים בהצגה בחרנו ללוות את הטקס בטקסט כתוב, ובו הסבריםופירושים שכתבנו, והדפסנו אותו בחוברת חגיגית שחילקנו לכל המוזמנים. מן החוברת הזאת אצטט כעת.
קבלת פנים Ì "עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ" (משלי ז 15)
טִישׁ חתן וכלה
כמנהג החסידים, מתאספים חברים וקרובים ב"חצרות" החתן והכלה לברך, לשיר, לתמוך ולחוג יחד את הרגעים המוקדמים של השמחה.
בסוף הטִישׁ של הכלה, לקראת צאתה לדרך חדשה ועצמאית, היא זוכה לברכות הדרך מצד הוריה וסבה:
ישימך אלוהים כשרה,רבקה רחל ולאה.
"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ,
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָשָׁלוֹם." (במדבר ו 24-26)
לכה דודי לקרא תכלה
ברגע של חידוש וחיבור,נפגשים הרעים האהובים לאחר שבוע בו לא התראו. בליווי בני משפחה וחברים בא החתן אל הכלה וכלקח מסיפורו של יעקב אבינו הוא חושף את פניה, כגילוי פני השכינה.
כניסה לחופה
לאחר התייחדות קצרה של הכלה והחתן כל אחד עם חוג משפחתו, עוזבים שניהם את המשפחה הגרעינית ויוצאים לדבוק זה בזה. בשמחה ובהתרגשות נכנסים החתן והכלה יחדיו, בצעד משותף, אל החופה אשר פרושה כסוכת שלום מגוננת המסמלת את ביתם המשותף.
כשברקע צלילי השיר "יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵך שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ" (תהילים קכב 7), נעים הכלה והחתן זו סביב זה, וזה סביב זו, שבע פעמים במעין מחול. כך הם מסמנים יחד בתנועה דינאמית ושלמה את המרחב המקודש שביניהם.
קידושין Ì לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
מעמד האירוסין והקידושין הינו מעמד משפטי ורוחני גם יחד. מבחינה משפטית-הלכתית בני הזוג כורתים ברית מחייבת, חוזה שנושא משמעות של ייחוד, הבדלה ובלעדיות. מבחינה רגשית ורוחנית מדובר במחויבות להתמיד ולהשקיע בלי לוותר,
לשמור על יציבות הבית החדש שיבנו יחד.
"עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית" (דברי הימים ב כט 10)
כחלק מברית זו, ובכדי לוודא שגם בעולם שיש בו משברים יישמרו ערכי הכבוד ההדדי והדאגה לזולת, חתמו החתן והכלה עוד קודם לחופה על הכתובה, וכן על גלגולה המודרני הסכם קדם-נישואין.
ברכת אירוסיןויין
"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם,
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים,
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (הושע ב 21- 22)
מסדרהקידושין מברך:
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין. ברוך אתה ה', מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין.
קידוש הכלה לחתן
החתן מצהיר:
"הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".
הכלה נענית:
"הריני מקבלת עליי קידושין אלו, כפי שהסכמנו בינינו".
כעת, משהסכימו שני השותפים מדעתם לברית, נותן החתן טבעת לכלה.
בשלב זה נקראת ומוענקת כתובתה של הכלה בה מפורטות התחייבויותיו הממוניות, החברתיות והאישיות של האיש לאשתו.
ידיד נפש
יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן מְשךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצונָךְ
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמו אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ
כִּייֶעְרַב לו יְדִידוּתָךְ מִנּפֶת צוּף וְכָל טָעַם
הִגָּלֵה נָא וּפְרשׂ, חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלומֶךְ
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבודָךְ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ
מַהֵר,אָהוּב, כִּי בָא מועֵד וְחָנֵּנִי כִּימֵי עולָם. (ר' אלעזר אזיכרי, צפת, מאה 16)
ייחוד החתןלכלה
רבנו גרשום מאור הגולה (מאה 10-11) התקין מספרתקנות בימיו, ביניהן התחייבות כל איש מישראל לשאת רק אישה אחת ולהיות מיוחד לה.מתוקף תקנת ציבור זו, הכלה נותנת לחתן טבעת כסמל למחויבותו הבלעדית, באומרה:
"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ" (שה"ש ח 6), כמנהג ישראל על-פי תקנת רבנו גרשום.
החתן נענה:
"לִבַּבְתִּנִי,אֲחותִי כַלָּה" (שה"ש ד 9), את חברתי ואשת בריתי.
בשלב זה נקראת ומוענקת כתובתו של החתן בה מפורטות התחייבויותיה הממוניות,החברתיות והאישיות של האישה לאיש.
להתעטף בצִיצִית
"צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,
בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ." (שה"ש ג11)
ביום חתונתו,זוכה החתן לראשונה בטלית משלו. בדומה לחופה, כך גם הטלית בה מתעטפים יחד החתןו הכלה מסמלת את ביתם החדש.
במעמד מיוחד זה מברכים "שהחיינו, וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
נישואין Ì "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" (ישעיה סב 5)
לאחר שהונחו יסודות הבית – נוסדה שותפות ונכרתה ברית, פונים בני הזוג והקהלה חוגג עמם לבנות את הבית עצמו ולמלא אותו אור ושמחה.
מבחינה רגשית ורוחנית, כורתים בני הזוג ברית נוספת – לא רק זו של מחויבות, יציבות והתמדה, אלא גם זו של אהבה והתמסרות רגשית, של שמחת היצירה משותפת.
שבע ברכות
אמירת שבע הברכות על-ידי אנשים הקרובים לבני הזוג בליווי הקהל כולו כמוה כברכת הדרך. שבעה ברכות מסמלות את היותנו שותפים למסע אנושי שהחל עוד בימי הבריאה. בורא עולם מעניק בחסדו גם ליצירי כפיו את הכח ליצור, לבנות מסגרות משפחתיות וקהילתיות ולשמוח בהם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה'אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
בָּרוּךְ אַתָּה ה'אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה'אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר הָאָדָם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִיןלוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה ה' יוֹצֵר הָאָדָם.
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה.בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.
שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם.בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה, דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה, וְשָׁלוֹםוְ רֵעוּת. מְהֵרָה ה' אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.
שותים מן היין.
ברכה שמינית
הברכה השמינית הינה עיבוד של ברכה שמקורה בסידור של רב עמרם גאון (מאה 9). היא נוספה לטקס על מנת להרחיב את הנופך הקהילתי של האירוע. תקוותנו כי בזכות שמחת החיבור בין החתן והכלה הללו, יזכו כל עם ישראל ברוב שמחות ובשורות טובות.
כהיום הזה בירושלים –
ירבו שמחות בישראל, וינוסו אנחות מישראל,
ירבו בשורות טובות בישראל, ירבו ישועות בישראל,
ירבו נחמות בישראל.
תרבה אהבה בישראל, תרבה ברכה בישראל,
תרבה גילה בישראל, תרבה דיצה בישראל,
ירבה הוד בישראל, ירבה ועד בישראל,
ירבו זכות בישראל, ירבה חתן בישראל,
ירבו ימים טובים בישראל, תרבה כלה בישראל.
יצליחו חתן וכלה, ישמחו שניהם זה עם זה
ויעלצו שניהם זה עם זה,
ישמח חתן בכלה וכלה תשמח בחתן.
ברוך אתה משמח חתן בכלה וכלה בחתן.
שבירת הכוס
דווקא בשעת שמחה ושותפות של אוהבים, ראוי להקדיש מחשבה ולהתפלל עבור כל מי שחש עצמו שבור ובודד, כלמי שחסרים לו בית, משפחה ואהבה. מתוך שירת "אם אשכחך ירושלים" ושבירת הכוס המזכירים לנו את החורבן, את המציאות השבורה בה אנו חיים יומיום, אנו שולחים ברכת ריפוי ושלום לכל מי שסובל מאלימות.
______________________________________________________________
לסיום, אבקש להוסיף טקסט מודרני שליווה אותנו והופיע הן בהזמנה לחתונה והן בחוברת שחולקה לאורחים במהלך הטקס. זהו שירה של המשוררת הירושלמית ברכה סרי, מתוך ספרה "קידושין". חשנו ששיר זה מצליח לבטא מעט מן הקסם והקדושה שאנו מבקשים שישרור בינינו, והוא מתחבר היטב לדו~שיח בין המסורתי למודרני, בין האישי לקהילתי.
בכמה דרכים
אשה נקנית לאיש?
בכמה דרכים היא נענית?
בהערצה שלו,
בנדיבותו ורוחב ליבו.
בפתיחותו של האיש
מול אשתו,
בנאמנותו,
בהקשבה של האיש לאשתו.
בשמיעת זיקותיה (זעקותיה?)
נזקקותה.
במגעים.
ברוך. באהבה.
בפינוקים.
בהדדיות של אנשים
בני חורין ונכבדים.
בחיזורים.
בהיענות לחיזורים,
בהשתתפות בכאב
ועוד יותר בשמחות
בהישגים.
ביצירה.
בשותפות מועילה.
בקידום מעמד בחברה.
בחלוקת רכוש.
בהגשמת חלומות,
בנשיאה בעול
ושגרה.
בקבלת החברה מסביבה,
באהבת משפחתה,
בכיבוד פרטיותה,
בפתיחות של הלב
לעובר אותה.
בבניה משותפת
של יצירה קדושה.
בבניית משפחה.
בסבלנות.
בהתמדה.
בקידושין.
בביאה.
בנסיעה משותפת
בנשיאה משותפת בעול
משלו ושלה ושלהם.
במחויבות להמשיך
במקום שהיא נגמרת
ובמקום שהוא נגמר
היא מתחילה.
— ברכה סרי
