בשבועות האחרונים חווה הציבור הציוני-דתי כולו סערה גדולה על רקע מחלוקות חינוכיות קשות, בכל הנוגע לקליטת עלייה ולחינוך ציבורי. כשוך הסערה, כך אקווה, אני מבקש לקדם בירור מעמיק ויסודי, רב-מימדי ושקול, בסוגיות אלה. מובן מאליו שכל בירור כזה, מעצם טיבו, אינו יכול להתמצות בהשמעת צד אחד של הסוגיה, בחשיפה של פן אחד ממנה. לפיכך, אני מפציר בכל פה מכל מי שעמדותיו שונות משלי, ובוודאי שישנם כאלה, שיעשה מאמץ ויאיר את עיני הציבור בדרכו, למען אמיתה של תורה וכבודה. מובן מאליו שכל בירור כזה מחייב שפה ברורה אך נעימה, לא מאשימה ולא משמיצה. גם אם עד כה חטאנו בכך, מוטב שנשנה את דרכנו, ערב ראש השנה הקרבה ובאה.
את רשימתי הראשונה אני מבקש להקדיש לשאלת השיח, ניסוח החזון ומתווה החינוך הדתי בעשורים האחרונים. מזה זמן רב אני מתהלך בתחושה קשה, שמתחזקת לפרקים ושהגיעה לשיאה באחרונה, הנוגעת לליבת החינוך ולמהותו.