לצפייה בהצעות לפי נושאים, לחץ/י כאן!

 תקציר:

אנו מציעים להפוך את שירותי הדת בישראל, הנתפסים כמסואבים ומנוכרים, למובילי יישומה של דמוקרטיה השתתפותית בישראל, שעיקרה: העברת הסמכות מהשלטון המרכזי לידי הקהילות.

עקרונות היסוד של הבנייה מחדש:

     • מוקד הסמכות והאחריות לשירותי הדת בישראל יעבור מהממסד הפוליטי - אל האזרחים והקהילות.
     • כל אדם בישראל יוכל להירשם לקהילה כרצונו.
     • תקציב שירותי הדת יועבר לקהילות, בהתאם למספר חבריהן.
     • כל קהילה תנהל את תקציבה בהתאם לדעותיה ואמונותיה.
     • שירותי דת אזוריים, כמקוואות ועירובין יופעלו בידי ועד הקהילות באזור.
     • נושאים הלכתיים המחייבים מעין 'תו תקן' כגיור, נישואין וכשרות, יופעלו בידי 'אגד קהילות'.
     • המדינה תעניק זיכיונות למספר מצומצם (3-7) של 'אגדי קהילות' ארצי(הגדולים ביותר). התושבים יוכלו להשתמש באגד אשר יבחרו.

יתרונות הבנייה מחדש:
     • את מקומו של המונופול הקיים היום תחליף 'קנאת סופרים' אשר תתרום להתחדשות ורלבנטיות של בתי-הכנסת להמוני בית ישראל.
     • כל קהילה תהיה חופשית לפעול כרצונה, ותוכל לבחור ברב המתאים לאופייה.
     • כל אדם בישראל יוכל לרשום את 'האות שלו בתורה'.

יש דרך לקרב ולהתקרב לתורת ישראל 

הצעת נאמני תורה ועבודה למצע בנושא שירותי הדת לקראת הבחירות הבאות:

מדינה יהודית יותר, דמוקרטית יותר 

השסע הדתי-חילוני איים על יציבותה של התנועה הציונית מראשיתה. כדי לשתף פעולה למרות המחלוקות העמוקות, נברא ה'סטטוס קוו' המבקש לא לטפל באופן שורשי במקומה של הדת בציונות ובמדינת ישראל. טלאי על טלאי, מתוך מאמץ מתמיד לא לקבל הכרעה מהותית, התקבעו ההסדרים השונים.
אנו מבקשים לצאת בבשורה חדשה: את מקומן של האידיאולוגיות הקוטביות החליפה הסכמה לאומית רחבה. מימין ומשמאל, ממרצ ועד המפד"ל מסכימים על עקרון היסוד של העמקת זהותה היהודית של מדינת ישראל מתוך בחירה חופשית וללא כפייה. בסוגיות רבות בענייני דת ומדינה קיימים עקרונות המוסכמים על יותר משלשה רבעים מהיהודים בישראל. תכנית העבודה המוצעת להלן נועדה להציע סדר-יום חדש ליחסי דת ומדינה בישראל: בנייה מחדש של יחסי דת ומדינה בישראל על יסודות ההסכמה העקרונית הרחבה.
בניגוד למתח הקיים בין נאמנות למסורת להיענות לקידמה, מוצג כאן מתווה חדש. דווקא הקידמה תטפח את המסורת, תורת ישראל מעודדת קידמה. המחאה החברתית בקיץ תשע"א נוסחה בהמלצות וועדת טרכטנברג כמעודדת דמוקרטיה השתתפותית. אנו מאמינים כי טיפוח דמוקרטיה השתתפותית באמצעות הקהילות יהפוך את החברה בישראל ליהודית יותר, ונאמנת יותר למסורת. הפלורליזם החברתי יוביל לשגשוג המסורת היהודית, הספוגה בערכי כבוד האדם בפרט ודמוקרטיה בכלל. ערכים אלו הכרחיים לביצור תשתית הדמוקרטיה במדינת ישראל.
חידוש אופייה היהודי של מדינת ישראל מחייב שינוי בכל מגזרי החברה. איננו מפנים אצבע מאשימה לפלג כזה או אחר בעם היהודי. הרוב הציוני במדינת ישראל חייב לסייע למיעוט החרדי לשקם את החינוך ליצירתיות, את חובת 'לימוד אומנות', כדי שבניו יוכלו להטות כתף למשא קיומו הפיזי של העם היהודי. הרוב הציוני מחויב להעמיק את לימוד התורה במערכות החינוך השונות שלו, ובכך ליטול חלק משמעותי יותר במשא המורשת היהודית.

הקדמה

התנועה הציונית הובלה, מאז הרצל, בידי 'חופשיים'. אל מולם התייצבו חרדים רבים. הציונות הדתית, מיסודה של 'המזרח"י' שימשה כגשר בין המחנה הציוני לעולם החרדי. רובם המכריע של שומרי המצוות בארץ ישראל, מראשית המנדט הבריטי ולאחר הקמת המדינה, היו שותפים פעילים בבניין הארץ, בהגנה, בעלייה ובהתיישבות.
הנהגת היישוב הישן בארץ ו'אגודת ישראל' לא השתלבו במוסדות היישוב, ונותרו בצדי הדרך. מתוך התנגדות להנהגה החילונית, שללו את המודרנה ואת הקידמה בחינוך החרדי. בחינוך לבנים, מה'חדרים' ועד הכוללים הפנו עורף לחובה היסודית ללמד מקצוע, לחובת כל גבר לפרנס את ביתו. צדו השני של המטבע, חובת לימוד והכרת המורשת היהודית הוזנחה בחינוך הממלכתי. כדברי אחד ממנהיגי מחנה הפועלים "רצינו לגדל אפיקורסים, וגידלנו עמי ארצות".
המנהיגות הציונית הפקידה את המפד"ל, בגלגוליה השונים, על בניית הממסד הדתי והרבני בישראל. הקול אשר נשאו ראשי הממסד הרבני, ביטא אחריות ומחויבות לכל עם ישראל, בעוד הידיים אשר עסקו במלאכה היו מפלגתיות. אפוטרופסות מפלגתית הייתה מוטבעת במבנהו היסודי של הממסד הרבני במדינת ישראל, מראשיתו.
משברי הזהות היהודית, הבדלנות החרדית, ושקיעתו של הממסד הדתי בישראל חברו יחדיו. הממסד הרבני הנשלט בידי מפלגה, הוכפף למפלגות החרדיות ועסקניהם. אין הוא יכול לשמש השראה לדור אשר מחפש את שורשיו. גידולה של החברה החרדית בדור האחרון הוביל לעוני מנוול. התרחבות מערכת חינוך אשר איננה מכשירה את בוגריה לפרנס את משפחותיהם, הפכה לאיום על צמיחתה ושגשוגה של מדינת ישראל.
אך במשבר טמון הסיכוי לדרך החדשה, אותה ננסה לפתח להלן. החברה החרדית בשלה להבין, מתוך התפשטות העוני, כי 'חייב אדם ללמד את בנו אומנות'. כי הקדמה הכרחית היא. חולשתה של הציונות הדתית הולידה את ההבנה כי לא ניתן להפקיד את המסורת היהודית בידי מפלגות. דווקא הבורות הולידה בחברה החילונית צמא נפלא. כדי להרוותו גדלה הדרישה לארון הספרים היהודי.
הנחת היסוד שלנו היא כי התורה ניתנה לכל ישראל. אנו שואפים כי תהיה נחלת כלל העם. גם החובה להשתתף בעול הקיום, של היחיד, המשפחה, העם והמדינה, מוטלים על כל מגזרי החברה. לימוד תורה צריך להיות נחלת כל העם, הלימוד המקצועי חייב להיות מונחל בכל המגזרים.

מהממסד הפוליטי לחברה האזרחית

העם היהודי בנוי משבטים רבים. העולם היהודי אינו מכיר באפיפיור. המחלוקת, הפלורליזם, מהווים את סימן ההיכר הבולט ביותר בספרות התורה שבעל-פה ובקהילות ישראל. ההנהגה הדתית שאבה את כוחה מהקהילה היהודית בכל אתר ואתר. כל יישוב יהודי עשה לו רב כרוחו ונשמתו. האופי הדמוקרטי והפלורליסטי של העם היהודי, התבטא ברבני ישראל.
אולם, עם הקמת המדינה נבנה הממסד הרבני על יסודות השלטון המרכזי. שר הדתות הפך לגורם העיקרי בקביעת הרבנים בכל הערים והיישובים בישראל. הנהגה דתית השואבת כוחה מהפוליטיקאים, מהמפלגות המגזריות, איננה יכולה להוות מקור השראה לציבור הרחב. העיקרון הדמוקרטי היסודי, על פיו שואבת ההנהגה סמכותה מהציבור הרוצה בה, הוזנח.
השלטון המרכזי, הממשלה, הכנסת ובית-המשפט, העסיקו עצמם בהכרעות בנושאי דת: מהו הגיור הטוב, מהי תעודת הכשרות הראויה, מי הראוי לכהן כרב, ומי פסול מלבוא בקהל. הכרעותיה של המערכת הפוליטית נעשו כדרכה, בתן וקח מכוער, ולא בדרכי שכנוע, השפעה והידברות. למרבה הבושה הפך הדיון בתכניה של תורת ישראל, פעמים רבות מדי, לגורם המרחיק בין העם היהודי בתפוצות ומדינת ישראל. למותר להסביר את הפגיעה במדינת ישראל, בעם היהודי ובתורת ישראל מפוליטיזציית היתר של המערכת הדתית.
אנו מציעים להפוך את הפירמידה. משליטה מרכזית-מפלגתית במערך הקהילות ההנהגה והתרבות היהודית, יש להפנות את התקציבים והסמכויות אל הציבור הרחב. כל קהילה תקבל תקציב בהתאם לחברים הרשומים בה ומשלמים מס דת וולונטארי (כמקובל בחלק ממדינות אירופה). הקהילה תעצב את הפעילות וההעמקה במורשת ישראל בהתאם לאופייה, וההנהגה אשר תבחר. הרבנים יהיו עובדי הציבור בקהילות, כמקובל בתפוצות ישראל מקדמת-דנא, ולא עובדי השלטון.
נושאים המחייבים מערך רחב יותר מקהילה, כהסדרי כשרות, נישואין וגיור, יתבצעו בידי אגד-קהילות וולונטארי. השלטון לא יקבע את כללי הכשרות ועקרונות הגיור, אלא הציבור הרחב. המדינה תעניק למספר איגודים קהילתיים (הגדולים ביותר), רישיון לכשרות, נישואין וגיור. הציבור הרחב יפקח, יכריע ויסמיך את הגורמים השונים לבצע את הנדרש.

להלן נפרט את המשימות השונות אשר יתבצעו ע"י הקהילות.

קהילה
1. כל מספר מינימאלי של אנשים המעוניין בכך, יוכל להירשם כ'קהילה'. ולקבל תקציבים בהתאם למספר חבריו.
2. התנאי לקהילה הוא מפגש שבועי, לפחות, לטיפוח ופעילות משותפת בהתאם למסורת היהודית. כתפילה, לימוד תורה וקבלת שבת. קהילות יחליטו על אופיין ולא תהיה מגבלה, לדתיים, חרדיים או חילוניים, עדות וזרמים שונים. כל קהילה תעצב את אופייה כרצונה.
3. קהילות יוכלו להתאגד. רישיון להענקת כשרות, נישואין וגיור יוענק לאיגודים הגדולים ביותר של קהילות.
4. המדינה תממן את הפעילויות הקהילתיות, אך לא תשלוט בהם. תהיה רגולטור, כדי למנוע ניצול לרעה של הקהילות, אך לא מנהל.

רבנות
1. כל קהילה תוכל להחליט אם להעסיק רב, ואת היקף המשרה שלו.
2. הרב יהיה עובד הקהילה, בהתאם לחוזה בינו לבין קהילתו.

הפצת תורה
1. תקציבי הישיבות וה'כוללים' יועברו, בחלקם הגדול, לקהילות השונות.
2. הקהילות יחליטו על הדרכים המיטביות, להבנתן, להפצת התורה בין חבריהן ולכלל ישראל.

כשרות
1. המדינה תעניק רישיון להענקת תעודת כשרות למספר איגודי קהילות, הגדולים ביותר.
2. איגודי הקהילות ייבחרו 'ועד כשרות' אשר יקבע את מדיניות הכשרות של האיגוד, ויפקח על פעילותה .
3. תעודות הכשרות יינתנו בידי האיגודים השונים בפריסה ארצית.
4. רווחי תעודות הכשרות יועברו לקהילות, לטיפוח והעמקת פעילותן.

נישואין וגירושין
1. המדינה תעניק רישיון להענקת תעודות נישואין למספר איגודי קהילות, הגדולים ביותר.
2. כל זוג יוכל לבחור ולערוך את חתונתו באיגוד אשר יבחר, ללא מגבלת מקום מגורים.

גיור
1. המדינה תעניק רישיון להענקת תעודות גיור לאיגודי קהילות, הגדולים ביותר.
2. כל איגוד קהילות יקים מערך גיור ארצי.
3. מערכי גיור אלו יעסקו באולפנים ללימוד ויקימו בתי-דין אשר יגיירו בהתאם למדיניותם ההלכתית.
4. רק איגוד קהילה יוכל להעניק אישור לגיורים אשר נעשו מחוץ לישראל.

לתקן מהיום למחר

מראשית ימי המנדט ועד היום נבנה הממסד הדתי בישראל תוך הפניית עורך לקהילה. החזרת הסמכות לקהילות היא תהליך המצריך תקופת מעבר. להלן נפרט שינויים בסוגיות דת ומדינה, הצריכים להתבצע לאלתר. אנו סבורים כי בתוך שנה ניתן וצריך לשפר מאוד את הממסד הדתי בישראל. שינויים אלו ירבו את כבוד התורה ולומדיה.

רבנות
בטרם יושלם המעבר לקהילות יש לשנות כמה עיוותים בולטים בממסד הרבנים בישראל:
ביטול הכפילות העדתית
1. החוק הישראלי קובע כפילות עדתית בתפקידי רבנים, כמו גם בגופים רבניים שונים (מועצת הרבנות הראשית, הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים ועוד). יש לבטל, לאלתר, כל סממן עדתי בתפקידי הרבנים.
2. רב ראשי אחד יכהן, בלא קשר לעדתו.
3. נשיא בית הדין הרבני ייבחר בידי הוועדה לבחירת דיינים.
הגבלת זמן במינוי רבנים
1. מינוי רב יוגבל לקדנציות בנות שבע שנים.
2. לאחר קדנציה יחליט הגוף הבוחר אם הוא מעוניין בהמשך תפקודו של הרב (ברוב של שני שליש מחבריו). אם לא יוחלט להאריך כהונת הרב, תיפתח המשרה לבחירה בין מועמדים אחרים.
3. הגבלת מינוי הזמן תוחל בכל רמות הרבנות, בשכונות, ביישובים, במועצות האזוריות, המקומיות ובערים השונות.
מועצה להשכלה תורנית גבוהה
1. תוקם מועצה להשכלה תורנית גבוהה, בדומה למל"ג (המועצה להשכלה גבוהה).
2. מטרת המועצה – הרחבת לימוד התורה לכלל המגזרים בישראל. יוגבל משך הזמן של הענקת תקציב ללומד תורה.
3. חברי המועצה ייבחרו מתוך גופים שונים – השלטון המרכזי והמקומי, המל"ג ורבני ערים. מטרת הבחירה תהיה למנוע שליטה מגזרית על המועצה.
4. המועצה תופקד על קביעת כללים לתקצוב מערך ההשכלה התורנית.
5. תקציב לימוד התורה יוענק, ברובו המכריע, ללומדי תורה אשר שירתו בצה"ל.

תורה ועבודה
החינוך היהודי המסורתי הוטל על הורי הילדים. המדינה המודרנית נטלה משימה זו על עצמה. מדינת ישראל מחויבת לממן לכל ילד את החובה הבסיסית ללימוד תורה ולימוד אומנות. בתי הספר מחויבים להכיר ללומדים את המורשת היהודית, ולהכשירם לעולם התעסוקה המודרנית. תרגום לעקרונות אלו מצוי ב'תכנית הליבה' לבתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים. יחד עם זאת, אנו דוגלים במזעור כפייה דתית, וכן כפייה אנטי-דתית. אין למנוע מקבוצות המעוניינות בדרכי חינוך אחרות, לעשות זאת. עידוד החינוך לתורה ועבודה ייעשה באמצעות 'גזר' תקציבי ולא מקל חוקי. השינויים התקציבים צריכים להיות מדורגים. על כן:
1. המדינה תממן רק בתי ספר אשר ילמדו תכנית ליבה מלאה.
2. מוסדות אשר לא ילמדו ליבה ימשיכו להיות 'מוסדות פטור', אך לא ייהנו מתקציב.
3. יבוטל חוק מוסדות חינוך תרבותיים יחודיים התשס"ח-2008, הקובעתיקצוב ישיבות קטנות אשר אין בהן תכנית ליבה.
4. התקציב אשר היה מיועד לתקצוב ישיבות קטנות יועבר לתגבור לימודי יהדות בתיכונים, ובמיוחד במוסדות חרדיים המכינים תלמידיהם לבגרות.
5. הפחתות התקציב ייעשו בהליך מדורג, של כעשרה אחוז בשנה.

כשרות
המילה 'כשרות' הפכה לשם נרדף לעסקאות אפילות. על גבם של המוני בית ישראל המבקשים אכילה כשרה, ורבנים המסייעים בידם, חרשו חורשים. הון עסקי הבד"צים אחוז, לעיתים, בחלקים מהשלטון הרבני במדינת ישראל באופנים בלתי-כשרים, מוטרפים ומטריפים. הצענו את המתווה היסודי של מערך כשרות המפוקח בידי איגודי הקהילות, ומפנה רווחיו לרווחתן. כאן נציע עקרונות היכולים לסייע, לאלתר, למאבק בשחיתות המעורבת במערכת הנוכחית.
שקיפות
1. כל גוף כשרות, ממסדי ואחר, יחויב לפרסם, באתר אינטרנט הנגיש לציבור את כללי הכשרות שלו.
2. כל גוף כשרות יחויב לפרסם את כללי קביעת תעריפים, ואת התשלום אשר הוא גובה מכל מושגח.
3. כל תשלום תמורת תעודת כשרות יינתן ישירות לגוף הכשרות, ולא למשגיח.
ללא כוונת רווח
1. ייאסר על חברות פרטיות מתן תעודת כשרות, השגחה וכדו'. בד"צ המעניק תעודת כשרות יחויב להירשם כעמותה, המחויבת בשקיפות נתונים, ומתפקדת ללא כוונות רווח.

בתי הדין הרבניים
השליטה המפלגתית בשירותי הדת בישראל וההגמוניה של המפלגות החרדיות בממסד הרבני, ניכרות במיוחד בבתי-הדין הרבניים. לדאבון הלב איננו יכולים לומר כי התלונות המרובות כלפי המערכת משוללות יסוד. ניתן לנקוט בכמה צעדים מיידיים, היכולים לתרום לכבוד בתי-הדין הרבניים, לכבוד שמיים.
השכלה כללית לדיינים ושופטים
בתי-הדין הרבניים עוסקים, בעיקר, בסכסוכים בין בני זוג הבאים להידיין בפניהם. פעמים רבות מדי עולה התלונה כי הנשים מופלות בבתי-דין אלו. כמו כן נטען, כלפי חלק מהדיינים, כי אינם יושבים בתוך עמם. מושגיהם והקשר עולמם התרבותי של המתדיינים אינו מובן לדיינים, אשר באו מרקע אחר לחלוטין .. מנגד עולות טענות על ניכורם של השופטים למקורות היהדות. על כן מוצע:
1. ייבחרו רק דיינים אשר יש להם השכלה כללית מינימאלית.
2. ייבחרו רק שופטים אשר יש להם השכלה כללית מינימאלית ביהדות (כגון: במשפט עברי, ובלבד שיהיה מוכר על ידי המל"ג.).
ייצוג נשי מוגבר במערכת בתי הדין הרבניים
1. באופן יסודי, פוסקי ההלכה אינם מאפשרים לאישה לכהן כדיינית. הדבר יוצר תחושת זרות וניכור אצל הנשים הבאות להידיין ב'עולם גברי' לחלוטין. כדי לאזן את המצב מוצע להבטיח רוב נשי בוועדה למינוי דיינים. הצעתנו מתבססת על המצב ההלכתי, ומבקשת להגביר בתוכו את מעמדן של הנשים. שילוב נשים בממסד בתי-הדין, גם אם לא כיושבות בפועל בדין, תשפר את תחושתן של המתדיינות, ותגביר את כבודם של בתי-הדין, התורה ונושאיה. חברי הוועדה למינוי דיינים יהיו (1):
     א. שר המשפטים.
     ב. נשיא בית הדין הרבני והרב הראשי לישראל.
     ג. דיין אחד.
     ד. שרה (או סגנית שר) אשר תיבחר בידי הממשלה.
     ה. שתי חברות-כנסת.
      ו. שתי טוענות רבניות, אשר ייבחרו בידי לשכת עורכי הדין.
2. בחירת דיינים תיעשה ברוב של שבעה מחברי הוועדה.
3. כמנכ"ל בתי הדין הרבניים תבחר טוענת רבנית.
4. מחצית מהמזכירים האזוריים של בתי-הדין יהיו נשים.

נישואין וגירושין
1. ייפתחו אזורי הרישום לנישואין. זוג יוכל להירשם לנישואין בכל עיר אשר יבחר.
2. תקודם האפשרות של נישואין אזרחיים, ברוח הצעתו של הרב בקשי-דורון שליט"א.

גיור
ריכוזו של מערך הגיור בידי גורם אחד, מרכזי, חושף את המערכת הרבנית ללחצים מהממסד החרדי. על כן נדרש ביזור הליכי גיור, כלהלן:
1. כל שלושה רבני רשות מקומית יוסמכו לחתום על תעודת גיור.
2. גר, ככל יהודי, יוכל להירשם לנישואין בכל עיר אשר יבחר. 

___________________________________________________

* המצע נוסח ע"י ד"ר הדר ליפשיץ, המשמש בתנועה כראש פרויקט "אור חדש" לדמוקרטיזציה של שירותי הדת, יחד עם הרב אילעאי עופרן.

כל הזכויות שמורות לתנועת "נאמני תורה ועבודה".

כיצד תוכלו לעזור בקידום רעיונות המצע?

1. העירו והאירו לנו! נשמח לכל תגובה- זאת באמצעות השבה למכתב זה.

2. אנו מכינים צוות היגוי לקידום המצע ורשימת תומכים.

השיבו למכתב זה ע"מ לצרפכם. נודה אם המעוניינים להיות פעילים יפרטו ניסיון מקצועי וציבורי, ותחומים בהם יוכלו לסייע.

 3. הפיצו את המצע בין חבריכם ובפייסבוק. הנה הקישור:   http://toravoda.org.il/node/7301

4. תירמו לנו:

     א. היו חברים בתנועה! להצטרף כחברים לחצו כאן! (החברות הינה ביטוי לתמיכה וסיוע. אין לכך משמעות משפטית כלשהי).

     ב. תירמו להדפסה והפצת חוברת המצע באלפי עותקים לחברי כנסת, מובילי דעת קהל ועוד: 7000 ש"ח.

     ג. תירמו ליצירת סירטון תדמית לשיווק רעיונות המצע. העלות: 13,000 ש"ח.

     ד. עיזרו לנו למצוא קרן פילנטרופית או תורם אשר יממן את הפרוייקט החל מאוק' 2012 (תקופת סיום המענק מקרן גולדמן). עלות שנתית: 180,000 ש"ח.

תרומות מוכרות לצורכי מס הכנסה. לפרטים לחצו כאן או בנייד 052-7731906.

בית דין אלטרנטיבי– האומנם?!/יונתן בן הראש-מתוך כתב העת "דעות"

 יוזמה חדשה של הרב ישראל רוזן להקמת בית דין אלטרנטיבי מסמלת שלב חדש במאבק נגד בתי הדין הרבניים. על פי הצעתו, בתי הדין החדשים ישאבו את כוחם מתוקף חוק הבוררות, ויאוישו בדיינים בעלי רגישות חברתית המעורים ברקע התרבותי שהמתדיינים באים ממנו. מאז פרסום ההצעה נשמעים דברי ביקורת מצד כמה מארגוני הנשים, המביעים ספקות ביעילותה ובמעשיותה, וחוששים כי היא תגרום נזק רב יותר מתועלת

היהדות יורדת אל העם / הדר ליפשיץ, היהדות יורדת אל העם / הדר ליפשיץ

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד באדר א' תשע"א, 18.2.2011

פרשות אמור-בהר / הרב אילעאי עופרן

היה זה צ'כוב שאמר פעם כי "אקדח אשר מופיע במערכה הראשונה, סופו לירות במערכה האחרונה", אך נראה שאין דין תורתנו הקדושה
כדין מחזותיהם, שכן פרט אשר זוכה להדגשה יתרה בתחילתה של פרשיית המקלל שבפרשתנו,
נפקד לחלוטין מחלקה השני של אותה פרשיה...

בחלקו הראשון של סיפור המקלל מתארת התורה את מעשה הקללה, את לכידתו של המקלל ואת ההמתנה לגזר דינו. שלושה פסוקים בלבד מוקדשים לתיאורים אלו ובמהלכם חוזרת התורה חמש פעמים על ייחוסו של העבריין: "בן אישה ישראלית", "בן איש מצרי", "בן הישראלית" (פעמיים) "שם אימו שלומית בת דברי למטה דן". למרות פירוט זה, בחלקה השני של הפרשיה, בתשובת ה' הגוזרת את דינו של המקלל למיתה, אין כל התייחסות למוצאו או ייחוסו והוא כונה בפשטות "המקלל". מדוע משמיטה התורה בחלק השני, פרט שנראה היה כה משמעותי בחלק הראשון? מדוע מתעלמת תשובת ה' מן העובדה שמדובר בבעל ייחוס מפוקפק –
בנם של אישה ישראלית ואיש מצרי? זאת ועוד, לאחר שנגזר דין המקלל למיתה, ממשיכה התורה לפרט דינים שונים מדיני הנפשות והנזיקין וחותמת בציווי הכללי "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה", מה עניין ציווים אלו לפרשיית המקלל?

ניתן לפרש כי חלקה הראשון של הפרשיה מספר את הסיפור מנקודת מבטו של העם, הרואה את המקלל בפעולה ולוכד אותו. בשבילים ובאוהלים של מחנה ישראל, ודאי סיפרו בזעזוע באותו היום על הנבלה שנעשתה בישראל ועל חומרת מעשהו של
המקלל. כדרכן של שיחות מעין אלו, סביר להניח שהמספרים לא הסתפקו בתיאור המעשה החמור, אלא הוסיפו לתאר ולהדגיש את ייחוסו הבעייתי של העבריין ואף היו שקשרו בין מעשהו למוצאו. מנקודת ראות זו, משפחתו ומוצאו של המקלל הינם פרטים עתירי משמעות. חלקה
השני של הפרשה, מתייחס לסיפור מנקודת מבטו של הקב"ה, הגוזר את דינו של המקלל למיתה ומתעלם לחלוטין מייחוסו הבעייתי. בניגוד גמור לרכלני העם, דיין האמת והצדק דן את האדם על פי מעשיו ועל פיהם בלבד. אפילו מעשה ההתבוללות של אימו שהרתה לאיש
מצרי, לא מקבל כל התייחסות והפושע מכונה "המקלל" ותו לא. תשובת ה' יוצאת חוצץ כנגד המנסים לקשור בין מוצאו של האדם ובין מעשיו וקובעת כי "משפט אחד יהיה לכם". בתוך מחנה ישראל, המוצא והייחוס הינם פרטים שוליים שאינם ראויים להתייחסות.

האם מסר תקיף זה הופנם בקרבנו? האם נאמנים אנו לדבריו של עקביא בן מהללאל במסכת עדויות, כי "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך", או שמא עודנו נותנים מקום לארץ המוצא ולפגם המשפחה? האם בימים בהם אנו חוגגים 64 שנים לעצמאותנו במדינת היהודים, המוצא והייחוס נזנחו במקום השולי הראוי להם או שמא עודם בקדמת הבמה? דומה כי עברנו כברת דרך בסוגיה זו וכי אט אט אנו משיבים את השד העדתי לבקבוקו. בצער אומר, כי המרחב העיקרי בו עדיין משחק המוצא תפקיד מרכזי הוא חיינו הדתיים. הכפילות העדתית המיותרת במשרות הרבנים הראשיים, כמו גם הגדרת קהילות כ"ספרדיות" או "אשכנזיות" למרות שרוב חבריהן צברים מדור שני
ושלישי, משמרות מציאות גלותית נפסדת ומעצימות בלא טעם את מקומו של המוצא והייחוס.
תקומתנו ועצמאותנו מציבות בפנינו אתגר והזדמנות לקיים את הציווי "משפט אחד יהיה
לכם". עלינו לבנות גשר צר בין הרצון לטשטש את הגבולות העדתיים לבין החובה
לשמר את המסורות השונות ולוואי שנזכה לצעוד עליו בלי לפחד כלל...

אילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה, מלמד במרכז יעקב הרצוג ובמקד"צ "צהלי". המאמר התפרסם בעלון "עונג שבת".

מינוי רבני ערים בישראל / הרב אילעאי עופרן

בגיליון פרשת יתרו, נדונה בכאב רב מעל דפים אלו סוגיית אי בחירתו של הרב רונצקי לתפקיד רב העיר פתח תקווה. והנה זכינו שכבר בגיליון פרשת תצווה, פורסם מאמרו של הרב סתיו המהלל ומשבח את בחירתו של הרב הלוי לרב העיר פתח תקווה ומעודד בחירה של רבנים ציוניים נוספים למשרות רב עיר. אך על אף ההישג לו זכינו לכאורה, נראה בעיני שאין כל מקום לשמחה שכזו, וכשלון ניסיון הבחירה הראשון כמו גם הצלחת ניסיון הבחירה השני, אינם אלא עדות נאמנה לתחלואיה של שיטת בחירת הרבנים בישראל.  

כזכור, "דיל" פוליטי מפוקפק סיכל את מינויו של הרב רונצקי לתפקיד רב העיר פתח תקווה, ו"דיל" אחר, דומה לו למדי, הוא שאיפשר את בחירתו של הרב הלוי. דילים רבים מעין אלו, נרקמים ומתמוססים חדשות לבקרים בערים שונות וסביב משרות רבניות שונות. הניסיון מלמד כי בדרך כלל, רבני הציונות הדתית יוצאים מעסקאות אלו כשידם על התחתונה, עובדה המסבירה את שיעורם הנמוך עד כדי שערורייה של רבנים ציונים דתיים במשרות ממלכתיות, עליו קונן הרב סתיו במאמרו.

יש הסוברים כי המסקנה הנובעת ממציאות עגומה זו היא שעלינו "לשחק את המשחק" ולסגל לעצמנו את תרבות הדילים הפוליטיים המקובלת בקרב העסקנים החרדים, בבחינת "ברומא התנהג כרומאי". אחרים סוברים כי עלינו לחזק את כוחן הפוליטי של מפלגות הציונות הדתית במטרה להשיג כוח ושליטה על הגופים הממנים את הרבנים די בכל אתר ואתר. הצד השווה לשתי דעות נפסדות אלו שהן מקבעות ומעודדות את השיטה הבזויה הנהוגה כיום למינוי רבנים מקומיים. זאת ועוד, התפיסה לפיה עלינו לחתור להחזיק בעמדות הכוח במשרד הדתות ובמועצות הדתיות, על מנת שנוכל למנות את "אנ"ש", אסורה מדין "דעלך סני לחברך לא תעביד". תחושת המרמור שצריך לחוש כל אדם בציונות הדתית על כך שאנשי ש"ס ממנים את אנשיהם, היא שאמורה לעודד אותנו לשנות את השיטה מיסודה ולא לייחל ליום שנוכל "להשיב להם כגמולם" ולגרום להם להתמרמר על כך שאנו ממנים לכל משרה רבנית את אנשינו.

בשיטה הנהוגה כיום למינוי רבנים מקומיים בישראל, ממונה למשרת רב עיר או רב שכונה, מי ששר הדתות חפץ ביקרו. שיטה זו, בה רבנים ממונים ע"י השלטון הריכוזי, הופכת את הרבנות לגוף פקידותי. רבנות השואבת את כוחה ומעמדה מן המפלגה שמינתה אותה, אינה הנהגה רוחנית וציבורית אלא מערך פקידותי-עסקני אפור. הרלבנטיות של רבנים שכאלה לקהילתם נמוכה מאד והם נתפסים בעיני הציבור כמינוי פוליטי על כל המשמעות הכרוכה בכך. שיטה זו, היא שהשפילה את מעמדה של הרבנות הממלכתית בישראל להיות כאסקופה נדרסת. לא טיבם של הרבנים הנבחרים חלילה, לא השחיתות שפשתה כמספחת במערכת זו וגם לא העסקנות החרדית היא שהשחיתה את מעמדם של רבני הערים והשכונות בישראל, אלא דווקא העובדה שהם ממונים ע"י גופים פוליטיים ולא נבחרים ע"י הציבור. אשר על כן, היטב חרה לי על כך שלא נבחר הרב רונצקי לתפקיד רבה של פתח תקווה, אך חורה היה לי גם לו היה נבחר, משום שלא על תפקיד ספציפי מדובר, אלא על עצם השיטה קא בכינא...

השיטה היחידה להרים את קרנה של הרבנות בישראל, ליצוק איזשהו תוכן לתפקיד הרב המקומי ולהפוך מוסד זה לגוף קשוב ורלבנטי היא להעביר את מינוי הרבנים בישראל לידי הקהילה ולידיה בלבד. הקהילה המקומית, על גווניה השונים היא שצריכה לעשות לעצמה רב בצלמה ובדמותה. לא פוליטיקאים ולא דילים יכתיבו לקהילה מי יהיה לה למורה דרך ולרועה רוחני אלא דווקא דמותו של הרב, ידענותו, אישיותו והתאמתו לקהילה הם שיקבעו זאת. תפקידו של הרב הוא להנהיג את הקהילה ולשרת אותה ולא את פטרוניו הפוליטיים או את העסקנים שעל שולחנם הוא סמוך. כך יחדלו הרבנים להיות פקידי ממשל וישובו להיות מנהיגי ציבור ונבחריו כפי שהיה מקדמת דנא. העברת ניהול שירותי הדת בישראל בכלל ובחירת הרבנים בפרט לידי הקהילות הינה הדרך היחידה להקים מערכת מסואבת זו מן העפר שבו היא מתפלשת.

הרב אילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה ומרכז פרויקט "אור חדש" של תנועת "נאמני תורה ועבודה" לדמוקרטיזציה של שירותי הדת בישראל.

המאמר התפרסם בעולם קטן

מינוי רבני שכונות: להוציא את המינויים מידי שר הדתות

תומר ניר, סרוגים

01.03.11 17:11

דיון סוער היה היום בוועדה לביקורת המדינה. ח"כ שנלר: "חובה להעביר מתפקידו רב שאיננו מתפקד או איננו מתאים לקהילתו". נאמני תורה ועבודה: "קולה של הקהילה עצמה אינו נשמע. המפתחות לבחירת רב השכונה צריכות להיות בידי הקהילה ואין שום סיבה ששר הדתות או נציגי המפלגות ישלטו במינויים"

הועדה לביקורת המדינה דנה היום (שלישי) בפעם השלישית במעמדם של רבני שכונות. זאת, בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה, שהצביע על הגדרה לא-ברורה של תפקידם, העדר נוהל בחירה ודיווח נוכחות וימי חופשה וכן בקרה על פעילותם. נציג המבקר, יובל חיו, הדגיש כי ניכרת עבודה אמיתית במשרד הדתות לתיקון המצב.

ממלא-מקום יו"ר הועדה, ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) מתח ביקורת על מעמדם ומשכורתם של רבני השכונות בארץ, והגדיר זאת כ"בושה וכלימה. רב עם ותק של ארבעים שנה מקבל 10,000 ₪ בחודש - אם הוא מקבל את המשכורת בזמן. זהו פרי אזלת-יד של שנים של הסכם קיבוצי אומלל, וסוף סוף הגיע משרד דתות אמיץ ששם את הבעיה על השולחן".

בישיבה הציג מנכ"ל משרד הדתות אביגדור אוחנה, את הנוהל החדש המתגבש במשרד. שנלר הדגיש כי חובה להציב גם סנקציות לרב שאיננו עומד בדרישות עבודתו, ולקבוע נוהל להעברה מכהונתו של רב שאיננו מתפקד - או שאיננו מתאים לקהילתו. לדברי שנלר, הנוהל חייב גם לשלב יותר את הציבור בבחירת הרב.

אוחנה הוסיף כי בעוד שמשרד הדתות מבקש להציב רב שכונה לכל 15 אלף תושבים, ובכלל הרבנים ייחשבו גם רבני העיר, הרי שהרבנות הראשית מבקשת להוריד את התקן לרב אחד לכל 12 אלף תושבים -כאשר רבני העיר לא יכללו במניין.

רבנים שונים מחיפה, תל אביב וירושלים, וכן נציגי ארגונים קראו לשלב יותר את הקהילה ותושבי השכונה בבחירת הרב. לדבריהם, נציגי המועצה הדתית הם ממונים ולא נבחרי ציבור, והגוף הבוחר צריך לייצג את נציגי התושבים - שנבחרו על ידיהם.

הרב אילעאי עופרן, המרכז את פרוייקט אור חדש של תנועת נאמני תורה ועבודה אמר בדיון: "הבעיה בשיח המתנהל סביב נושא בחירת רבני השכונות הוא שקולה של הקהילה עצמה אינו נשמע. המפתחות לבחירת רב השכונה צריכות להיות בידי הקהילה ואין שום סיבה ששר הדתות או נציגי המפלגות ישלטו במינויים. כיום המצבהוא שבקהילות רבות קיים נתק בין רב הקהילה לקהילה עצמה. העברת הסמכות ממשרד הדתות לקהילות יוביל להפרדת הדת מהפוליטיקה ולכך שכל קהילה תוכל לבחור רב המתאים לאופייה וצרכיה, ולהחליפו בהתאם לשינויים החלים בה או בו.

____________________________________________________________________________________________ 

דין וחשבון לרבני השכונות

אורי פולק
כ"ו אדר א´ תשע"א, 02/03/2011 00:00

על פי נוהל חדש שגובש על ידי משרד הדתות, יחויבו רבני השכונות לדווח על פעילותם השוטפת - באופן חודשי. ח"כ שנלר: לאפשר לקהילות לפטר רבנים שאינם מתאימים להן

רבני שכונות יחויבו בדיווח חודשי לרב העיר ולראש המועצה הדתית - כך על פי נוהל חדש שהוצג היום (ג') לפני הועדה לביקורת המדינה, שדנה זו הפעם השלישית במעמדם של רבני השכונות, זאת בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה אשר הצביע על התנהלות שערורייתית במילוי תפקידם.

במהלך הדיון הציג מנכ"ל משרד הדתות, אביגדור אוחנה, את הנוהל החדש המתגבש במשרד, המסדיר לראשונה את תפקודם ותפקידם של רבני השכונות. על פי הנוהל, רב השכונה, יחד עם רב העיר, יגדירו תוכנית עבודה חודשית כדי לתאם ציפיות. כמו כן, הרב יצטרך לדווח מדי חודש לרב המקומי ולמועצה הדתית על פעילותו השוטפת.

ח"כ עתניאל שנלר ציין במהלך הדיון כי עם גיבושו של הנוהל המסודר, ישנה חובה נוספת - והיא לקבוע כי הקהילה תוכל לפטר רב שכונה אשר איננו מתאים לרוחה או צביונה, זאת לצד קידומו של הנוהל לפיו ישולב הציבור בתהליך בחירת הרב לשכונה.

"הבעיה בשיח המתנהל סביב נושא בחירת רבני השכונות הוא שקולה של הקהילה עצמה אינו נשמע", אמר הרב אילעאי עופרן, המרכז את פרויקט המקדם דמוקרטיזציה בשירותי הדת מטעם תנועת "נאמני תורה ועבודה". לטענתו, "המפתחות לבחירת רב השכונה צריכות להיות בידי הקהילה ואין שום סיבה ששר הדתות או נציגי המפלגות ישלטו במינויים".

הרב עופרן ציין כי "כיום המצב הוא שבקהילות רבות קיים נתק בין רב הקהילה לקהילה עצמה. העברת הסמכות ממשרד הדתות לקהילות יוביל להפרדת הדת מהפוליטיקה ולכך שכל קהילה תוכל לבחור רב המתאים לאופייה וצרכיה, ולהחליפו בהתאם לשינויים החלים בה או בו".

ראשי המועצות הדתיות בתל אביב ובירושלים, אשר השתתפו אף הם בדיון, הוסיפו במהלכו כי יש להפעיל את רבני השכונות בחיזוק פעילותה של המועצה הדתית, בפיקוח כשרות, מקוואות ושיעורי תורה.

 ______________________________________________________________________________________

רבני שכונות / בני דורון

01.05.2011 פורסם ב"ארץ אחרת".

כמידי שנה עושים את דרכם כמה מיליוני שקלים, מקופת עיריית ירושלים ומשרד הדתות ומתפזרים בין שכונות העיר על מנת לממן רב לכל שכונה. למרות זאת, אם נשוטט בשכונות ירושלים ונשאל את העוברים והשבים מי הוא הרב של השכונה בה הם מתגוררים, סביר להניח שאפילו הדתיים שבהם יתקשו לספק תשובה.

לפני כשלושים שנה פרסם העיתון "במערכה" של ועד העדה הספרדית בירושלים תחקיר מקיף אודות רבני השכונות בירושלים. התחקיר חשף כי כל הרבנים המכהנים כרב שכונה הם אשכנזים, לרבות רבני הקטמונים, נחלאות, קריית יובל וקריית מנחם שרובם המכריע של תושבי שכונות אלה הם בני עדות המזרח. לרבנים אלה לא היה כל קשר לתושבי השכונה, דבר שיצר נתק בין הרב לבין שכונתו. התחקיר חולל סערה והיה לאחד הטריגרים האחרונים שהובילו למהפכה העדתית ולהקמת תנועת ש"ס, תחילה בירושלים ומאוחר יותר במישור הארצי.
עם השנים אמנם חל מהפך בנושא העדתי, אך נראה שבכל מה שקשור למינוי רבני השכונות, התנהלותם והקשר ביניהם לבין הקהילות, לא רק שלא חל שיפור אלא המצב רק הלך והתדרדר. פרוייקט "אור חדש" שהקימה תנועת נאמני תורה ועבודה, במטרה להוביל לשינוי במערך שירותי הדת בירושלים בפרט ובמישור הארצי בכלל, חקר את נושא רבני השכונות ומן המחקר שערך עלו ממצאים מדאיגים.

חלק גדול מרבני השכונות אינם מתגוררים בשכונה בה הם מכהנים, ולעתים הם גרים במרחק גדול מאוד מן השכונה עליה הם מופקדים. בעקבות זאת הרב אינו זמין לתושבי השכונה באופן סדיר בחיי היום יום, הוא אינו נמצא בשבתות וחגים, אינו מכהן כרב של אף אחד מבתי הכנסת בשכונה, אינו מעורה בהווי השכונתי ולמעשה אינו מוכר כלל לתושבי השכונה. בנוסף, בדק המחקר את גילם של הרבנים, ומצא כי מתוך כ-50 רבנים מכהנים, מחציתם עברו את גיל הפנסיה וכי תוך 5 שנים יגיעו עוד 10 רבנים לגיל פרישה. למעשה מאז שנת 1998 לא מונה רב שכונה בירושלים. נתונים אלה מעלים את השאלה אם תפקיד רב השכונה הוא תפקיד שוחק ואינטנסיבי, האם אדם שחצה מזמן את גיל הפנסיה יכול למלא אותו כראוי? במקרה ונניח שגם אדם שהגיע לגבורות יכול למלא תפקיד זה ללא דופי, יש לשקול האם תפקיד זה מצריך 50 תקנים או שמא ניתן לצמצם אותם. עובדה נוספת שגילה המחקר של אור חדש היא שבעוד שישנן לא מעט שכונות שזכו לשנים ואפילו שלושה רבני שכונה, ישנן שכונות רבות שאין בהן רב כלל, כמו למשל שכונת פסגת זאב בה מתגוררים קרוב ל70 אלף תושבים. דבר זה מעיד לא רק על כפילות מיותרת שאין בה שום צורך, אלא בעיקר על כך שלא מתבצע מיפוי של העיר ושאין התאמה בין התפקידים והתקנים לבין המצב בשטח.

מלבד כל הנתונים הנ"ל, את העובדה המשמעותית ביותר ואולי אף המצערת ביותר לא ניתן לראות דרך דפי הסטטיסטיקה. הבעיה המהותית ביותר היא שרבני השכונות אינם נדרשים לתת דין וחשבון בפני איש, לא ברור למי הם כפופים, מה הגדרת התפקיד שלהם, מה החובות שלהם ומי מפקח עליהם. דו"ח מבקר המדינה האחרון בדק ומצא כי מתוך 19 רבני שכונות בירושלים שיצאו לחו"ל, רק 2 מהם דיווחו על כך. כמו כן, בשנת 2007 נסע רב שכונה בבירה ל-103 ימים ובשנת 2008 ל-131 ימים ולא דיווח על כך למועצה הדתית. באחת מנסיעותיו שהה הרב בחו"ל כחודשיים רצופים, שעבורם שילמה לו המועצה שכר מלא. גם בנושא הנסיעות לחו"ל המספרים אינם משקפים את התמונה המלאה. כך למשל רבנים אחדים שוהים בחו"ל חודש אחד בלבד בשנה, דבר שלכאורה נשמע הגיוני, אך כשבודקים באיזה חודש מדובר מתקשים להאמין. מסתבר שישנם רבנים שנעדרים דרך קבע בחודש תשרי ואינם נמצאים עם הקהילה בראש השנה, הימים הנוראים, יום הכיפורים, סוכות ושמחה תורה. אם אכן יש צורך ברב שכונה, אין ספק שהוא חיוני ביותר בתקופת החגים ולא ברור כיצד רבנים אינם נמצאים עם קהילתם בתקופה זו. הסיבה שהם נוסעים דווקא בחודש תשרי היא על מנת "לחלטר" כחזנים בתפוצות ולשלשל לכיסם סכומים נאים, מלבד המשכורת שהם מקבלים גם כאשר הם שוהים בחו"ל.
לאור זאת עולה השאלה כיצד קורה שדווקא רבנים אלה, הם אלה שנבחרים לשמש כרבני שכונות? על שאלה זו יהיה קשה לענות מפני שגם הליך הבחירה לוט בערפל כבד. בעוד שכדי להיבחר לכל תפקיד ציבורי בעל חשיבות מינימאלית יש לעבור מכרז, להתמנות ע"י ועדה מסודרת או להיבחר ע"י גוף ממונה, נדמה שהדרך להגיע לתפקיד רב השכונה שונה לחלוטין. אין צורך לעמוד בדרישות סף מסיימות, אין צורך להציג ניסיון קודם, ובודאי שאין צורך לעבור מכרז או ועדת מינויים, נראה שהדרישה היחידה היא להיות מקורב לאנשים הנכונים במועצה הדתית.
לעתים מתכנסים גבאי ופרנסי המועצה הדתית בחדרי חדרים וממנים רבני שכונות. בתם מסע שתדלנות במשרד הדתות והאוצר, משיגים העסקנים החרדים תקציבים ותקנים ועתה מחלקים את השלל בין המפלגות וחצרות הרבנים על בסיס כוח פוליטי. פעמים רבות הרבנים הנבחרים הם בנים של, אחים של או חתנים של, עד שקשה להבדיל האם מדובר במיפוי רבני השכונות או באילן יוחסין. כך למשל שלושה אחים, בנים של אישיות רבנית ופוליטית רבת משקל, מכהנים כרבני שכונה בירושלים כמו גם גיסם. לכל רב צעיר שחפצים ביקרו מוצמד שמה של שכונה ירושלמית פנויה כביכול להנהגה רוחנית, ומשדרגים את מעמדו לרב שכונה. מיד עם הבחירה מועברים שמות הזוכים למחלקת משאבי אנוש, שמם מצורף לרשימת מקבלי המשכורת והם מסודרים עד זקנה ושיבה, שכן המינוי אינו לזמן קצוב ומוגבל אלא עד לגיל פרישה ובמקרים רבים אף מעבר לו, כפי שתואר לעיל.
יטענו הרבנים ובצדק, כי הרב אינו פקיד והוא אינו אמור להחתים כרטיס על שעות עבודה מפני שלמעשה עליו להיות זמין לקהילתו בכל עת ובכל שעה. אכן, קשה מאוד להגדיר מהו בדיוק תפקידו של הרב והדבר משתנה בהתאם לאופייה של כל קהילה וקהילה. בקהילה צעירה למשל, יידרש הרב להכין את ילדי השכונה לבר מצווה, לארגן פעילויות תורניות המתאימות לגיל הרך, להדריך זוגות צעירים לפני חתונה ולהתמודד עם בעיות שיעלו בפניו נשואים טריים. לעומת זאת לקהילה המורכבת ברובה מתושבים ותיקים, דרוש רב שיארגן פעילויות לשעות הפנאי, יעביר שיעור מעמיק בבית הכנסת ויערוך ביקורי חולים.

מובן שגם אופייה של הקהילה צריך להיות מרכיב חשוב בבחירתו של הרב, ולא דומה תפקידו של רבה של שכונה אחת לתפקידו של רבה של שכונה אחרת. יש להבחין בין קהילה ספרדית לאשכנזית, מסורתית וחילונית, חרדית וציונית, חרד"לית ואורתודוכסית מודרנית וכו'. ברור לכל, שישנם הבדלים מהותיים בין מאה שערים, קריית מנחם, קטמון וקריית משה ושכל אחת משכונות אלה זקוקה לרב בסגנון שונה בעל כישורים המתאימים לכל קהילה.

מי יוכל להכריע איזה רב הוא המתאים ביותר לכל קהילה? נראה שהתשובה לכאורה פשוטה ביותר: הקהילה. לאורך כל ההיסטוריה, כל רבני הקהילות בכל מקום בעולם נבחרו על ידי הקהילות, ורבני השכונות בישראל הם היחידים שממונים ע"י הממסד. נכון להיום לקהילה עצמה אין שום השפעה ולו המינימאלית ביותר, על מי ימונה לרב שלה ואף אחד לא שואל את הכלה האם היא מעוניינת בשידוך. העברת המפתחות לבחירת רבני השכונות לקהילות עצמן עשויה ליצור את ההתאמה שכה חסרה בין הרבנים לקהילות ולהפוך את הרב למנהיג אמיתי של קהילתו. שינוי משמעותי נוסף שעשוי לשפר במידה ניכרת את תפקודם של רבני השכונות היא הגבלת זמן כהונתם. כאשר ידע כל רב כי בבוא היום יהיה עליו לתת דין וחשבון בפני קהילתו וכי עליו לזכות באמון הציבור בכל כמה שנים מחדש, סביר להניח כי הקשר בינו לבין הקהילה ישתפר פלאים וכי הוא יהיה קשוב יותר לצרכיה. אין צורך להגביל את מספר הפעמים שיכול הרב להיבחר וכל עוד תהיה הקהילה מרוצה מהרב, היא תוכל לבחור בו שוב ושוב.
הליך מינוי רבני השכונות ותפקודם היא רק דוגמא לכאוס השורר במכלול שירותי הדת בירושלים, פרוייקט אור חדש המשיך וחקר את מערך שירותי הדת בירושלים וגילה כי בעיר קיימת שורה ארוכה של ליקויים גם בתחומים נוספים.

מערך הכשרות למשל מורכב ממספר רב של כשרויות ובד"צים המאפיינים חוגים שונים, עדות שונות וחסידויות שונות דבר היוצר לעתים בלבול רב בקרב מפעלי המזון, המסעדות ובתי הארחה. מערך הכשרות אינו מתנהל בשקיפות מרבית בכל רכיביו - ההלכתיים, המנהליים והתקציביים, ואין נגישות נוחה לנתונים חשובים כגון השיקולים ההלכתיים ע"פ מוענקות התעודות, היקף ההשגחה, שמות המשגיחים, ועלות ההשגחה בכל מקום. חוסר הפיקוח על משגיחי הכשרות יוצר מצב בו המשגיחים יכולים לפקח על הכשרות בשלט רחוק או לא לפקח כלל. בפועל, תעודת הכשרות הופכת למעיין אגרה כאשר בעלי המסעדות הם המשלמים את שכרו של המשגיח, דבר שהוא מתכון לבעיות. ישנם מקרים בהם עלולים להיכנס שיקולים זרים מפני שמשגיח כשרות מבין שאם ישלול את תעודת הכשרות של העסק שבאחריותו הוא עלול לאבד את הפרנסה. כמו כן נשמעו תלונות מבעלי עסקים בעיר על מיקרים בהם המשגיחים מתנים את מתן התעודה, בקבלת סחורה.

תחום נוסף הזקוק לשידוד מערכות דחוף הוא מערך המקוואות בעיר. מעמדן המקצועי ותנאי העסקתן של הבלניות מחפירים. האחריות ההלכתית על נהלי המקווה אינה ברורה. מיפוי הצורך במקווה וההחלטה היכן להקים מקוואות מושפעות משיקולים זרים מלבד טובתם וצרכיהם של תושבי השכונות. אלו ועוד גורמים למערך חשוב ושימושי זה להדיר מקרבו טובלות פוטנציאליות רבות.
גם מערכת הקבורה בעיר לוקה בחסר, בתי העלמין מוזנחים, ישנה תחרות פרועה בין 14 חברות קדישא ותלונות רבות על סחיטה, התנהלות בלתי ראויה בלוויות ופגיעה בכבוד מת.

נדמה שהעיר הקדושה ביותר בעולם, שבה קיים ריכוז גבוהה ביותר של צרכני דת, סובלת מליקויים חמורים במערכות שירותי הדת שלה. ליקויים אלה נובעים לעתים מהתנהלות כושלת של האחראים על כך ולעתים מהמבנה הקיים המקשה על ניהול תקין של המערכת, גם במקרים בהם האחראים משקיעים את מיטב זמנם ועושים את מלאכתם נאמנה.

כל אלו יוכלו להיפתר ע"י הקטנת חלקו של הממסד הריכוזי בניהול שירותי הדת והעברת השליטה בתחום חשוב זה לקהילות עצמן תוך חיזוקן והעצמתן. בדרך זה יינצלו שירותי הדת מיד הפוליטיקאים הבוחשת בהם בעוז, וכך תינתן לכל יהודי המעוניין בכך להיות שותף שווה זכויות בניהול שירותי הדת בהם הוא משתמש.

 ____________________________________________________________________________________

נדחה חוק החסינות לרבנים

אורי פולק

ג סיון תשע"א, 05/06/2011

הצעת החוק שיזמה מתן חסינות פלילית לרבנים אשר מביעים את עמדותיהם, נדחתה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. השר הרשקוביץ: כמי שמכהן כרב, אני מתנגד להצעה

ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה היום (א') את הצעת החוק שיזמה מתן חסינות פלילית מוחלטת לרבנים אשר מביעים את עמדותיהם. הצעת החוק קודמה על ידי ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי בעקבות דרישת המשטרה לחקירתם של הרב יעקב יוסף והרב דב ליאור, בשל תמיכתם בספר "תורת המלך".

הצעת החוק קבעה כי תוענק לרבנים חסינות רק בעניינים הנוגעים לחופש הביטוי, מטעמים דמוקרטיים. "עניינים אלה, הן חלק מהותי מתפקידו של הרב וקשורים קשר בל ינותק עם ביצוע תפקידו שכולל כאמור להורות תורה לישראל, ללא מגבלה או איום", נכתב בהסבר להצעת החוק.

ואולם, כאמור, ההצעה נשללה על ידי חברי הועדה, שזכו לתמיכתו של יו"ר "הבית היהודי", שר המדע והטכנולוגיה, דניאל הרשקוביץ. בעקבות ההחלטה אמר הרשקוביץ לכיפה כי "כמי שמכהן כרב אני מתנגד להצעה הזו ומרגיש שהיא פוגעת בי. היא יוצרת מצג שווא כאילו תורת ישראל מסיתה, בזמן שדרכיה דרכי נועם".

גם בתנועת "נאמני תורה ועבודה" הביעו שביעות רצון משלילת החוק וטענו כי "רבנים המורים בתורה כהלכה בהתאם לעקרונות תורת ישראל, אינם זקוקים לכל הגנה פלילית וחוק זה פוגע בכבודם של רבני ישראל בכך שהוא מציג אותם כמועדים לעבירות פליליות וכמי שנזקקים לחסינות מפני העמדה לדין".

לדברי התנועה, "חוק זה הוא גול עצמי שאינו מסתכל לטווח הרחוק ונוגד את האינטרסים של עם ישראל ושל היהדות. האם אנו מעלים בדעתנו לאפשר לאיממים במסגדים לקרוא להשמדת מדינת ישראל בלא יכולת לעשות דבר? מובן שעל מערכות החוק לפעול באיזון, באופן מידתי ובשיקול דעת לפני שמוציאים צו מעצר נגד רבנים, ולנהוג בצורה שוווה כלפי הסתה מימין ומשאל, אך חקיקה שכזו עלולה להוביל למקומות שגם תומכי החוק אינם רוצים להגיע אליהם" . 

 ________________________________________________________________________________________

בדיקת "כלכליסט": האם הגיע הזמן להפריט את שירותי הדת?

תומר אביטל 30.05.11,

הציבור מממן את מערך שירותי הדת במאות מיליוני שקלים בכל שנה, אף על פי שהוא מעדיף להשתמש בשירותים פרטיים. המשרד לשירותי דת מקים עוד ועוד מועצות דתיות למרות הגירעונות הכבדים, והרבנים המקומיים פועלים ללא שום פיקוח. זה הזמן לשאול: למה לא להפריט?

תושבי המדינה משלמים יותר מחצי מיליארד שקל בכל שנה עבור מימון מערך שירותי הדת. בתמורה זכאי כל ישראלי - בלי להעביר כרטיס, בלי תשלום רבעוני - למגוון שירותים בחינם: מייעוץ הלכתי ועד ליווי וטיפול בכל טקסי מעגל החיים היהודי, החל בברית מילה, עבור בחופה וכלה בשני ביקורים של רב בזמן שבעה.

מי שמרים גבה למקרא השורות הללו עושה זאת בצדק. מרבית הציבור הישראלי מעביר את חייו עם מפגש מינימלי בלבד עם מערך שירותי הדת הממלכתיים. למען הסר ספק, גם הציבור החרדי, שייסד מערכת עצמאית פרטית מקבילה, פוגש את שירותי הדת הממלכתיים מעט מאוד.

גם בציבור החילוני, כשאדם נאלץ או בוחר להשתמש בשירותי דת הוא עושה זאת באופן פרטי, ואינו יודע שלרשותו עומדים מאות רבנים שזוכים לתגמול נאה מן המדינה באופן שוטף, ושנאסר עליהם לקחת ממנו תשלום נוסף או תשר בעבור שירותיהם.

אף שיעילותו של המערך הממלכתי מוטלת בספק והוא מככב מדי שנה בדו"חות מבקר המדינה, הוא מתוקצב, כאמור, בסכום אדיר. כל שורת ההצעות לרפורמות ב־20 השנה האחרונות התאדתה כלא היתה תחת מכבשים פוליטיים שונים. למעשה, ההפך הוא הנכון. המנגנון הקיים רק התעצם, המועצות הדתיות - שדרכן המדינה מציעה את שירותי הדת - התפשטו, והחשבון הגיע לשיא.

זה המקום לניסוי מחשבתי בלתי שגרתי. אם ממילא שירותי הדת הממלכתיים הם מיותרים עבור רוב הציבור הישראלי, ואם ממילא השוק הפרטי ממלא את הצרכים הקיימים בתחום, מדוע המדינה צריכה לממן את המערך הדתי הממלכתי מכספי משלם המסים? במילים אחרות, הגיע הזמן לשים על השולחן את רעיון הפרטת הרבנות.

תורה, נביאים, כספים

הרבנים מזהירים מעליית מחירי השירותים

הרב לאו: "צריך לעודד תחרות בתחום הכשרות, לא להפריט"

בעוד שחלק מרבני הערים טוענים כי הפרטת שירותי הדת תוביל בהכרח לעליית מחירים, יש מי שטוען כי מדובר בלא יותר מהכרה במציאות שנוצרה בשטח. הרב לאו מציע דרך מקורית לעודד תחרות: "אפשר לחלק מגני דוד לכשרות כמו כוכבים לבתי מלון"

המשרד לשירותי דת, שמוחזק כיום בידי השר יעקב מרגי מש"ס, הוא הרגולטור הראשי בתחום הדת. בהתאם לכללים שקבע המשרד, אזרחי המדינה מתקצבים את שירותיו בשני ערוצים: באמצעות מסים ישירים ובאמצעות מסים עירוניים.

המדינה מממנת 40% מתקציב המועצות הדתיות, והרשויות המקומיות נושאות בנטל של 60% בממוצע - רשויות מבוססות יותר מסבסדות יותר מהמועצה הדתית שבתחומן. למועצות יש גם הכנסות עצמיות מאגרות, אך הן זניחות. הסכום הסופי - כחצי מיליארד שקל בשנה - מוזרם למועצות ולרבנים כדי שיספקו לתושבים שירותים כגון ייעוץ, רישום נישואים, מתן תעודות כשרות לעסקים ותחזוק מקוואות.

סכום נוסף של כ־75 מיליון שקל בשנה מממן את העסקתם של 530 רבנים ובלניות שעובדים באזורים שבהם לא הוקמו מועצות דתיות. הרשימה אינה עוצרת כאן וכוללת עוד כמה וכמה סעיפים. מדי שנה משלם הציבור הישראלי 20 מיליון שקל עבור החזקת הרבנות הראשית, ומחצית מהסכום מופנית לטובת תשלום משכורות; 20 מיליון שקל עבור תקצוב המשרד לשירותי דת עצמו; וכן 3 מיליון שקל לטובת עירובין (הקפת שטח בחוט עליון במטרה לאפשר 'טלטול' חפצים בשבת).

אם לא די בכך, המדינה מזרימה מדי שנה 127 מיליון שקל לעמותות שונות ולתלמודי תורה, המציעים שיעורי תורה בחינם. זאת מבלי להזכיר סכום שנתי של יותר ממיליארד שקל שבו מתוקצב החינוך החרדי, וכן את התקציבים העומדים לרשות מערך בתי הדין הרבניים.

עיקר ההוצאה מופנית למימון המועצות הדתיות. בדיקת הנתונים הממשלתיים מגלה כי לו המועצות היו עסק פרטי, הן היו פושטות את הרגל מזמן. מתוך 132 המועצות הדתיות הקיימות, 83 מועצות סיימו תהליך בחינה של תוכניות הבראה. גירעון המועצות עמד לפני כשנתיים על כ־120 מיליון שקל, כלומר כרבע מתקציבן הכולל, למרות התקציבים העירוניים שמוזרמים למועצות הדתיות, שמגיעים לכמה מיליונים בכל מועצה בכל שנה, ובאים על חשבון שירותים עירוניים אחרים.

שכר הרבנים רק עולה

יתר על כן, הביקורת כלפי המועצות הדתיות חורגת בהרבה מעבר לחוסר יעילות כלכלית שעולה הון למשלם המסים. ב־2009 בדק מבקר המדינה מדגם של 68 רבני שכונות ברחבי ישראל, ומצא בין השאר כי במשך שנתיים בילה כל רב כ־50 יום בממוצע בחו"ל, ומרביתם כלל לא דיווחו על היעדרותם.

כמו כן, רבנים נבחרים מכהנים לאורך קדנציות אינסופיות במשך עשרות שנים, לרוב עד גיל 80. חלקם אף אינם מתגוררים באזור שעליו הם מופקדים. "נמצא כי הרבנים אינם מדווחים על נוכחותם בעבודה ועל פעילותם בשכונות, וכי המשרד והמועצות אינם מחייבים אותם לעשות כן", נכתב.

בשבוע שעבר הגיחה לרגע לאור הזרקורים סוגיית משכורות רבני הערים. בדיון מתוקשר בוועדת הכספים הציע משרד האוצר להגדיל את שכר הרבנים שמונו אחרי שנת 2006 ב־250%. הבסיס להצעה נמצא באפליה שקיימת בין הרבנים הוותיקים לבין החדשים. 109 הרבנים הוותיקים המכהנים כיום זוכים לתלוש שכר חודשי של כ־31 אלף שקל ברוטו בממוצע. הרבנים החדשים, שבעה במספר, משתכרים (לפני ההעלאה) בין 6,000 ל־18 אלף שקל ברוטו בחודש, תלוי בגודל הרשות המקומית.

207 רבני שכונות, הכפופים לרבני הערים, השתכרו 9,000 שקל (ברוטו) בחודש בממוצע ב־2009. התקציב השנתי המיועד לתשלום משכורות רבני הערים מסתכם ב־64 מיליון שקל. בתקופה שבה קבוצות רבות במגזר הציבורי דורשות תיקוני שכר נמוכים בהרבה - החל בפרקליטים, עבור בעובדים הסוציאליים וכלה ברופאים - ההצעה הזו של האוצר נראית תמוהה ביותר.

"כלכליסט" מציע שלוש אפשרויות להפרטת שירותי הרבנות ולהורדת נטל המס מעל כלל הציבור.

1. הפרטה חלקית וגביית מס וולונטרי

המדינה תיתן זיכיון לחמש קהילות בעלות מספר החברים הגדול ביותר, שיספקו את כלל השירותים הדתיים. רק מי שמעוניין בשירותים אלה ישלם את המס וייהנה מהם חינם כל הגורמים שעמם שוחחנו הסכימו כי מצבם של שירותי הדת הממלכתיים בכי רע, אולם היו חלוקים בדעתם לגבי דרכי הפתרון. לדברי מספר גורמים מקצועיים במשרדי ממשלה שונים, השליטה של ש"ס במינוי רבנים ובעלי תפקידים ובתקציבים לצורך גיוס הון פוליטי, תוקעת מקלות בגלגלי כל רפורמה אפשרית.

ואף על פי כן, הפתרונות ישנם והמצב יכול להשתנות. בארה"ב, למשל, הגוף שמממן את מערך שירותי הדת אינו המדינה כי אם הקהילה. בשנת 2008 חיבר האחראי על תחום הדתות במשרד המשפטים, עו"ד הראל גולדברג, דו"ח לבחינת רפורמה במבנה הרבנות, בעקבות בג"ץ שהגיש קיבוץ גזר הרפורמי, שביקש שמשרד לשירותי דת יממן עבורו רב.

לפי הדו"ח, "בקהילות יהודיות בחו"ל מהווה הרב דמות משמעותית מאוד בחיי הקהילה. שכרו גבוה ומשולם בידי הקהילה, והחוזה עמו נחתם לפרק זמן של כמה שנים בכל פעם". בישראל, לעומת זאת, שכר הרבנים ממומן במלואו על ידי המדינה, דבר שלדברי תומכי המודל האמריקאי אינו מעניק להם תמריצים כלכליים להיות מחויבים לקהילה.

"המדינה צריכה לסבסד תרבות יהודית משום שהיא מדינה יהודית", אומר הדר ליפשיץ, אדם דתי ובוגר ישיבה, ודוקטורנט בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית שמתמחה בתקצוב חינוך דתי וחרדי, "אבל התקציבים צריכים לעבור ישירות לכל קהילה שתנהל אותם בעצמה. כך מוקד הסמכות והאחריות על מכלול שירותי הדת יעבור ממשרד הדתות והמועצות הדתיות אל הקהילות ובתי הכנסת. כך הם יקבלו כסף פר קפיטה".

לדברי ליפשיץ, תומך נלהב במודל הקהילתי, חלק מהשירותים צריכים להיות ממומנים על ידי "מס דת וולונטרי", כמו זה שנגבה בגרמניה ובסקנדינביה. במילים אחרות, רק המעוניינים בשירותי דת ישלמו את המס, ורק הם ייהנו משירותים אלה בחינם.

לפי המודל שבנה ליפשיץ, המדינה תעניק זיכיון לחמש קהילות בעלות מספר החברים הגדול ביותר. אלה יספקו את כלל השירותים הדתיים - רישום נישואים, כשרות, גיור, מקוואות וכדומה. "דמוקרטיה השתתפותית תהפוך את שירותי הדת לרלבנטיים", הוא אומר. "זו לא הפרטה אלא התחרה - תהיה תחרות בין אנשי הדת. הם יהיו חייבים להיות רלבנטיים". המס עצמו יהיה סמלי ויעזור למדינה להבין אילו קהילות אכן זקוקות לתקציב לשירותי דת, במקום לממן את כלל השירותים באופן אוניברסלי ובלתי יעיל כפי שקורה היום.

ליפשיץ מנסה לקדם את המודל שבנה דרך פרויקט "אור חדש" מבית תנועת "נאמני תורה ועבודה", המגדירה את עצמה "ציונית, דתית וליברלית" וקיימת זה 40 שנה. לטענתה, שר הדתות מרגי מעולם לא התייחס לפניותיה.

2. ביטול המוסד הרבני והמונופול הממשלתי

הקמת מועצות נבחרות של רבנים שייתנו ייעוץ הלכתי לרשויות המקומיות ולא יקבלו שכר. המדינה תהפוך לרגולטור שיעניק רישיונות כשרות, גיור ועוד למוסדות מכל הזרמים הדתיים

גם מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, עו"ד הרב אורי רגב, קורא לרפורמה מקיפה. "אם יש תחום שבו יש צורך בתחרות חופשית וביטול המונופול - זהו תחום שירותי הדת", אומר רגב בשיחה עם "כלכליסט". "המדינה צריכה להפוך לרגולטור שיפקח על איכות השירות, אמינותו ומחיריו. כך הציבור יחסוך למדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה ויפסיק לממן מאות מינויים פוליטיים מיותרים". רגב הוסיף כי "תחרות כזו תביא לשוק חופשי פתוח ומגוון של שירותים, אמונות ודעות שיעניקו הזרמים השונים ביהדות. רווח נוסף יהיה שיפור גדול ביחס ליהדות, שלא תזוהה יותר עם מונופול מושחת ודורסני. עם זאת, יש להקפיד שההפרטה לא תביא להעלאה של מחיר שירותי הדת או לפגיעה באיכות השירות".

גם לרגב, דמות דומיננטית בשיח על הקשר בין דת ומדינה, יש תוכנית ברורה לרפורמה, שבמרכזה עומד ביטול של מוסד הרבנות והקמת מועצות נבחרות של רבנים. רבנים אלה יעניקו ייעוץ הלכתי לרשויות המקומיות ולא יקבלו שכר. מלבד זאת, רגב מציע שהמדינה תהפוך לרגולטור שיעניק רישיונות כשרות, גיור וכדומה - למוסדות מכל הזרמים הדתיים.

"בעבר היה צורך ברבנים מטעם המדינה. היום יש אינספור רבנים של קהילות וישיבות, ואין כל צורך ברבנים ממונים במשכורות עתק. בפועל הרבנים החשובים באמת ממילא מחוץ לרבנות, ואנשי הרבנות הם שליחיהם. המצב שבו הרבנים הראשיים הם רבנים סוג ג' מבזה את הרבנות". רגב טוען כי "המצב שבו המדינה עדיין מספקת שירות כלכלי קלאסי כמו כשרות הוא אבסורד מוחלט, בייחוד כשבמקביל אליה פועלים לא מעט גופים פרטיים שנהנים מיוקרה רבה יותר".

עם זאת, הוא מציע שהמדינה תמשיך לממן ולספק בעצמה את שירותי המקוואות, שאותם הוא מגדיר "מוסד מאוד לא רווחי".

3. הפרטת מערך הכשרות ורישום הנישואים

הקמת רשות שתפקח על מערך הכשרות. בעל העסק ישלם אגרה למועצה הדתית, אך המשגיח יועסק על ידי הרשות הלאומית החדשה. תשלום השכר לאלפי המשגיחים יהיה מסודר ומדווח

חלק מההצעות השונות מצאו את דרכן גם אל הכנסת, ובהן הצעתו של ח"כ עתניאל שנלר (קדימה), המבקשת להפריט את מערך הכשרות. ב־2009 מצא דו"ח מבקר המדינה ליקויים חמורים במערך הכשרות, ובין השאר נכתב בו כי "נמצאו עובדים שהיו מפקחי כשרות שעבדו גם כמשגיחים; אחדים מהם השגיחו באותם מקומות שבהם שימשו גם כמפקחים מטעם המועצה הדתית, וכך פיקחו למעשה על עצמם".

שנלר, בעצמו חובש כיפה, מציע להקים רשות שתפקח על מערך הכשרות: כל בעל עסק שיהיה מעוניין בתעודת כשרות ישלם אגרה למועצה הדתית, אך המשגיח יועסק על ידי הקשות הלאומית החדשה. כך, טוען שנלר, המדינה תגבה מסים בסכום של מאות מיליוני שקלים בשנה, משום שתשלום השכר לאלפי המשגיחים יהיה מסודר ומדווח ולא בשחור כפי שקורה היום. "ככה אין ניגוד אינטרסים", הוא אומר, "והסתדרות העובדים מגנה על התנאים הסוציאליים של המשגיחים".

הצעת חוק אחרת של שנלר עוסקת בפתיחת תחום הנישואים לתחרות. על פי ההצעה, שתעלה בקרוב לדיון, כל יהודי יוכל לבחור את הרב שידריך ויחתן אותו, מבלי להיות כבול לאזור רישום גאוגרפי כפי שקורה היום. "הרבנים מתנגדים להצעת החוק כי הם יודעים שמי שלא ייתן שירות טוב לא יקבל יותר עבודה, ויפסיד אגרות", אומר שנלר.

נוסף על כך, שנלר מציע כי רבני השכונות ימונו לקדנציות קצובות וידווחו באופן שוטף על פעילותם. עם זאת, הוא מדגיש כי "נצליח לדרוש מהם יותר רק אם ניתן להם תגמול גדול יותר". 

 ___________________________________________________________________________________

היהדות והיהודים: שונאים, סיפור אהבה

הרב אילעאי עופרן פורסם: 26.01.11, 12:00

מצד אחד, רוצים לשמור על השבת - מצד שני, רוצים רפורמה בשבת. מצד אחד, רוצים לשמוע את עמדת הרבנים בנושאי אקטואליה - מצד שני, דורשים שינוי בחקיקה הדתית. זו אינה סכיזופרניה לאומית, אלא רק רצון להצטרף למעגל השותפות

השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את תוצאות הסקר שערכה בנושא "מקומה של הדת בחיים הציבוריים בישראל". אך על אף שתוצאותיו ראויות היו להניע את אמות הסיפים, ולעורר דיון ציבורי נוקב בכל הקשור למקומה של הדת בחברה הישראלית - דבר לא קרה. רגע לפני שיושלכו תוצאות הסקר אל תהום הנשייה, חשוב לעיין בהם ולבחון לעומק את משמעותם.

במבט ראשון נראים כמה מן הנתונים כסותרים זה את זה. מחד גיסא, מעיד הסקר על חיבור ועל יחס חיובי לדת ישראל, ומאידך גיסא, הוא מעיד על ניכור ועל יחס שלילי לאופן בו מוצאת הדת את ביטויה במדינה.

פרדוקס הדת והמדינה
כך למשל, מצא הסקר כי למעלה ממחצית מתושבי ישראל היהודים סבורים שחשוב שעמדתם של אנשי הדת תישמע בתהליך קביעת המדיניות (35% מהחילונים וכמחצית מהמסורתיים הסכימו לקביעה זו). זאת ועוד, שני-שלישים מהאוכלוסייה סבורים כי חשוב לשמור על השבת לפי המסורת היהודית (כ-40% מהחילונים ולמעלה מ-70% מהמסורתיים תומכים בקביעה זו). כמו כן מצא הסקר, כי רוב תושבי ישראל מעוניינים לתגבר את לימודי הדת בבתי הספר הממלכתיים.

עם זאת, 57% מהמשיבים סבורים כי יש להפריד את הדת מהמדינה. לא זו אף זו, כשני-שלישים מהמשיבים סבורים שיש לערוך שינויים מרחיקי לכת בתחום שירותי הדת והחקיקה הדתית במדינת ישראל, למשל בתחום הנישואים האזרחיים והפעלת בתי עסק ותחבורה ציבורית בשבת.

שתי משמעויות עיקריות עולות מן הפרדוקס המתואר לעיל: הראשונה, הסקר סותר את הטענה לפיה ההתנגדות לחקיקה הדתית הנוכחית ולמוסדות שירותי הדת והרבנות, היא משום "התנגדות לתורה" ו"שנאת ישראל". מהסקר עולה בבירור כי שתי הדעות יכולות לדור בכפיפה אחת; אפשר לאהוב את התורה ואת הדת, ועם זאת להתנגד בתוקף למתכונת הנוכחית בה מנוהלים ענייני הדת במדינת ישראל.

מתוצאות הסקר עולה גם זעקת רובו המכריע של הציבור, הקוראת לשינוי דחוף בתחום שירותי הדת ויחסי הדת והמדינה. על אף שרבים התחומים הדורשים שינוי ורענון (אופי השבת, החינוך היהודי, מערכי הכשרות, המקוואות הקבורה, בתי הדין ועוד) - רק שינוי מערכתי כולל בצורת החשיבה, יוכל להקטין את הניכור שחש הציבור למוסדות הדת ולחקיקה הדתית, ולענות על הצורך הקיים בציבור.

כולנו שותפים
השינוי המהותי המתבקש הוא הרחבת מעגל השותפות באחריות על תחום הדת בישראל. נכון להיום מוחזקים רוב שירותי הדת ומוסדותיה בידיי פלח אוכלוסיה מצומצם, בעל קו אידיאולוגי צר ושיוך מפלגתי מסוים מאוד. רק הרחבת מעגל השותפים לנושאים הנוגעים בדת ומדינה, עשויה לצמצם את הניכור, ולחזק את החיבור לדת ולשירותיה.

רוב השינויים שנעשו בתחום זה בשנים האחרונות נגעו בנושאים ביורוקרטים - דהיינו הוספת פקידים, בניית מערך מנהלי וכדומה.
אך נראה כי לא דרושה ביורוקרטיזציה של הדת במדינה, אלא דווקא דמוקרטיזציה של הדת במדינה. היהדות איננה שייכת לאיש. דרושה מציאות בה כל יהודי - גבר או אישה, דתי, חרדי, מסורתי או חילוני - יחוש יהודי שווה זכויות באחריות ובשותפות לענייני הדת.

רק הרחבת מעגל השותפים תמוטט את חומות הזרות, תשבית את הניכור, ותאפשר לכל יהודי הרוצה בדבר - לקיים בעצמו את מילות התפילה "ותן חלקנו בתורתך".

הרב אילעאי עופרן הוא רב קיבוץ יבנה, ורכז פרויקט "אור חדש" של תנועת נאמני תורה ועבודה

 ________________________________________________________________________________

האם הרב הראשי ימשיך לכהן ללא הגבלה?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4073931,00.html

 25.05.11

החוק קובע כי רבנים ראשיים נבחרים לכהונה בת 10 שנים. הצעה חדשה, שאושרה בקריאה טרומית, מאפשרת להם להיבחר שוב ושוב. ח"כ הורוביץ: "זו חקיקה למען הרב עמאר"

לא רב לו: הצעת חוק להארכה בלתי-מוגבלת של כהונת הרבנים הראשיים עברה בצהריים (יום ד') במליאת הכנסת. ההצעה, פרי יוזמה של ח"כ אלי אפללו (קדימה) ועוד 19 חכ"ים מסיעות אחרות, קיבלה את תמיכת הממשלה וזכתה לרוב גדול.

 בתחילת השבוע אישרה ועדת השרים את הצעת החוק. שרי ש"ס והליכוד תמכו בה, ואילו השר דניאל הרשקוביץ התנגד ואמר כי היא מטילה דופי ברבנים הראשיים לשעבר, שמהם נמנעה הזכות להתמודד שנית.

 "הזכות לבחור ולהיבחר הינה זכות יסוד חוקתית מוכרת במדינת ישראל", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, "אך עם זאת, חוק הרבנות הראשית אינו מאפשר לרב ראשי לישראל להציג את מועמדותו לבחירה לכהונה הסמוכה לכהונתו, ובכך פוגע בזכותו להיבחר".

 חברי כנסת בודדים הצביעו נגד ההצעה. אחד מהם, ניצן הורוביץ, טען כי מדובר ב"חקיקה אישית מובהקת, בניגוד גמור לנורמות החוקתיות. שמו האמיתי של החוק צריך להיות 'חוק עמאר'. כהונת הרבנים הראשיים הוגבלה בחוק לעשר שנים. הצעת החוק החדשה מאריכה אותה עד אין קץ, ותחול כבר על הרבנים הנוכחיים - גם זאת בניגוד גמור לנורמה שלא משנים את כללי המשחק באמצע.

 מנכ"ל התנועה המסורתית, עו"ד יזהר הס, אמר כי "הצעת החוק אינה ראויה לבוא בספר החוקים. משל היו מלכים ובני מלכים, יזכו הרבנים הראשיים - אם לא להלכה אז למעשה - בכהונה לכל חייהם. ובשל מה זכה הרב עמאר בכבוד הזה? בשל המתינות שבה נהג בגיורי צה"ל? בשל ההחמרה שהחמיר בהלכות השמיטה שכמעט המיטה אסון על החקלאות בישראל? בשל ההתבטלות שהוא ועמיתו הרב מצגר נוהגים בה כלפי הרבנים החרדים?

 "תחת לבטל את הרבנות הראשית המתחרדת להמאיס או לפחות לדלל את סמכויותיה בהתמדה למען תחדל מלהתעלל בציבור, החליטה כנסת

ישראל, בתמיכת חברי כנסת מקדימה ומעבודה, לבצר את מעמד ראשיה".

 מתנועת "נאמני תורה ועבודה" נמסר: "אנו תומכים בבחינת חוק הרבנות הראשית לישראל. העברת הדיון לוועדה תאפשר לשנות את החוק, להרחיב ולגוון את הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. בניגוד להתלהמות של גורמים שונים כנגד הצעת החוק, היא איננה מאריכה את הכהונה, אלא מאפשרת התמודדות נוספת. העיקרון של כהונה מוגבלת לזמן, ולאחריה התמודדות נוספת, צריך לחול בכל דרגי הרבנות, מרבני היישובים והשכונות, ועד רבני הערים והרבנים הראשיים לישראל".

__________________________________________________________________________________________

שיטת בחירת רבני ערים

בדרך לשינוי שיטת בחירת רבני הערים? בית המשפט העליון נעתר השבוע לבקשת תנועת "נאמני תורה ועבודה" והוציא צו המורה לשר לשירותי דת, יעקב מרגי, לנמק את הרציונל שעומד מאחורי שיטת בחירת רבני ערים במדינת ישראל. העתירה הוגשה על רקע מאמצי השר לחדש את ההליכים לבחירתו של רב עיר בירושלים, שמאז שנת 2003 לא מכהן בה רב ראשי.

אנשי התנועה טוענים בעתירתם כי ההליכים לבחירת רבני ערים הנהוגים כיום, רצופים פגמים וליקויים ואינם מאפשרים "ביטוי הולם להרכב האוכלוסייה המתגוררת בכל עיר למרכיביה השונים". כך למשל, נטען בעתירה כי על פי התקנות הקיימות, רב עיר נבחר על ידי אסיפה מיוחדת שרק רבע מהחברים בה הם נבחרי ציבור שמונו על ידי מועצת העיר. יתר חברי האסיפה הם נציגים של המועצה הדתית (25%) הממונים על ידי השר מרגי וממילא בעלי "אוריינטציה פוליטית מובהקת", וכן נציגים של בתי הכנסת בעיר (50%), הנבחרים גם כן לפי קריטריונים עמומים ועל ידי וועדה הנשלטת בידי המשרד לשירותי דת. עוד טוענים בתנועה, כי בעצם ניתנת כוח מכריע לנציגי בתי הכנסת בהליך הבחירה, מתרחשת הפלייה המבטאת עמדה ערכית לפיה "לפיה לבאי בתי הכנסת זכות בחירה כפולה מאשר לתושבי העיר שאינם בין באי בתי הכנסת". בסיכומו של דבר, טוענים בתנועה כי הבחירות המתקיימות על פי הנוהג המקובל כיום הינן "בלתי שקופות, לא שוויוניות, ונתונות למניפולציות פוליטיות".

לאחרונה נודע לאנשי התנועה כי השר מרגי מבקש להאיץ את ההליכים שהחלו לפני כחצי שנה לבחירתו של רב עיר בירושלים, מהלך שנועד לטענתם "להבטיח מראש את בחירתו של מועמד מסוים שהשר ומפלגתו חפצים ביקרו". יצוין, כי אשתקד נעשה ניסיון נוסף למנות רב עיר לירושלים, אך בג"ץ עצר את הליך הבחירה, לאחר שנמצאו פגמים מהותיים בהתנהלות וועדת הבחירות. בדיון שהתקיים אז בבית המשפט ביקר השופט אליקים רובינשטיין את וועדת הבחירות ואמר כי "כל אדם בירושלים נזקק לשירותי הרב. לא רק אדם דתי. יש לתת לכך ביטוי בגוף הבוחר, שייצג וישקף את כלל תושבי העיר". בעקבות פסיקת בג"ץ וחידוש הליכי הבחירה, פנו אנשי התנועה לשר מרגי וביקשו שיפעל ליישום דברי השופט רובינשטיין ולתיקון הליקויים הרבים המצויים בתקנות. השר מרגי סרב לבקשה, ואף כתב בתשובתו לאנשי התנועה כי "הנני מכבד מאוד את הערות בית המשפט, אולם כשר הממונה על תיקון התקנות שלעניין, הרי שהנושא מסור לתחום טיפולי ולמדיניות המשרד". לאור תשובתו של השר, החליטו בתנועה להגיש את העתירה.

כאמור, בדיון שהתקיים שלשום בבית המשפט, הורו השופטים אשר גרוניס, ניל הנדל ועדנה ארבל, למשרד לשירותי דת לנמק מדוע לא יבוטלו התקנות הקיימות כיום ובמקומם יותקנו תקנות שיבטיחו כי בחירת רבני ערים בישראל תעשה על פי קריטריונים ברורים ושוויוניים. השופטים גם קבלו על כך שבמשך למעלה משבע שנים לא מכהן רב עיר בירושלים, כאשר השופט גרוניס, אף התבדח על הסאגה המתמשכת כשהביע תקווה כי "עד לשנת היובל הבא יושלם הליך הבחירה". עם זאת, קבעו השופטים כי אין בכוונתם להתערב בהליך הבחירה הספציפי לרבנות העיר ירושלים, והדגישו כי הדיון בסוגיה יהיה עקרוני ויחול על כלל הליכי בחירת רבני ערים בישראל.

עו"ד אסף בנמלך, ממשרד טולצ'ינסקי שטרן ושות' שייצג את תנועת נאמני תורה ועבודה בעתירה, ברך על החלטת בית המשפט והביע תקווה שהעתירה תוביל בסופו של דבר לביטול התקנות המפלות. בנמלך הוסיף כי "לא ייתכן שדווקא באי בתי הכנסת הנהנים מנגישות קלה לשירותי דת באמצעות הרב המכהן בקהילתם, הם אלו שיבחרו את רב העיר, בעוד שהציבור הרחב, שעבורו רב העיר הוא הכתובת הבלעדית עבור ענייני דת, יודר באופן קבוע מתהליך הבחירה". 

 צבי פיין ,"מקור ראשון" 7/10/2011

 __________________________________________________________________________________________

נדחה חוק החסינות לרבנים

הצעת החוק שיזמה מתן חסינות פלילית לרבנים אשר מביעים את עמדותיהם, נדחתה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. השר הרשקוביץ: כמי שמכהן כרב, אני מתנגד להצעה
05/06/2011 

ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה היום (א') את הצעת החוק שיזמה מתן חסינות פלילית מוחלטת לרבנים אשר מביעים את עמדותיהם. הצעת החוק קודמה על ידי ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי בעקבות דרישת המשטרה לחקירתם של הרב יעקב יוסף והרב דב ליאור, בשל תמיכתם בספר "תורת המלך".

הצעת החוק קבעה כי תוענק לרבנים חסינות רק בעניינים הנוגעים לחופש הביטוי, מטעמים דמוקרטיים. "עניינים אלה, הן חלק מהותי מתפקידו של הרב וקשורים קשר בל ינותק עם ביצוע תפקידו שכולל כאמור להורות תורה לישראל, ללא מגבלה או איום", נכתב בהסבר להצעת החוק.

ואולם, כאמור, ההצעה נשללה על ידי חברי הועדה, שזכו לתמיכתו של יו"ר "הבית היהודי", שר המדע והטכנולוגיה, דניאל הרשקוביץ. בעקבות ההחלטה אמר הרשקוביץ לכיפה כי "כמי שמכהן כרב אני מתנגד להצעה הזו ומרגיש שהיא פוגעת בי. היא יוצרת מצג שווא כאילו תורת ישראל מסיתה, בזמן שדרכיה דרכי נועם".

גם בתנועת "נאמני תורה ועבודה" הביעו שביעות רצון משלילת החוק וטענו כי "רבנים המורים בתורה כהלכה בהתאם לעקרונות תורת ישראל, אינם זקוקים לכל הגנה פלילית וחוק זה פוגע בכבודם של רבני ישראל בכך שהוא מציג אותם כמועדים לעבירות פליליות וכמי שנזקקים לחסינות מפני העמדה לדין".

לדברי התנועה, "חוק זה הוא גול עצמי שאינו מסתכל לטווח הרחוק ונוגד את האינטרסים של עם ישראל ושל היהדות. האם אנו מעלים בדעתנו לאפשר לאיממים במסגדים לקרוא להשמדת מדינת ישראל בלא יכולת לעשות דבר? מובן שעל מערכות החוק לפעול באיזון, באופן מידתי ובשיקול דעת לפני שמוציאים צו מעצר נגד רבנים, ולנהוג בצורה שוווה כלפי הסתה מימין ומשאל, אך חקיקה שכזו עלולה להוביל למקומות שגם תומכי החוק אינם רוצים להגיע אליהם" .

__________________________________________________________________________________________________

הגדרת תפקיד לא ברורה ופטור מדיווח על פעילות ונוכחות: הכירו את תפקיד רב השכונה בישראל. דו"ח המבקר העלה ממצאים חמורים והביא את הממשלה לגיבוש טיוטת נוהלי עבודה אך חילוקי דעות מונעים את אימוצו. "רב אינו פקיד, זהו ביזיון לרב", טוענים רבנים. ובינתיים, את מינויים של רבנים חדשים מעכבות בפועל מחלוקות סביב הטיוטה, פעילות פרלמנטרית של תנועת 'נאמני תורה ועבודה' לשינוי הליך בחירתו של הרב ועתירה לבג"ץ בעניין מינוי רבנים רפורמים לתפקיד שתלוי ועומד. התוצאה: קיפאון במערכת

 _____________________________________________________________________________________________

מקור ראשון-טל רוזנר/ ו' כסלו 2.12.2011

האמרה ״עשה לך רב״ מעולם לא קיבלה ביטוי ממשי כל כך. שישה עשורים לאחר שקמה, עדיין מתנהלת במדינת ישראל מערכה על קביעת

אופייה של המדינה, על זהותה. מי שנוטל חלק במערכה - ואולי מהווה את עיקרה - הוא הממסד הרבני. כל ציבור, כל זרם, כל פלג מבקש ליטול בו חלק ולהטביע בו חותם. זה זמן רב שנושא מינוי הרבנים - על מגוון סוגיהם - מהווה סלע מחלוקת המגולגל אל פתחי בית המשפט וועדות שונות. התוצאה היא קיפאון מוחלט בכל הנוגע להליך מינוי רבנים, שאמורים לתת מענה לאזרח בתחנות שונות בחייו, ותהייה עד כמה הם באמת נחוצים.

דו"ח מבקר

אם יישאלו עוברי אורח במרכזה של שכונה ממוצעת בישראל, יש לשער כי רובם לא יוכלו לנקוב בשמו של רב שכונתם; חלקם אפילו יופתעו לשמוע שקיים תפקיד כזה. אבל בישראל מכהנים כיום מאתיים ושישה רבני שכונות. ״התפקיד של רב השכונה מתחיל מהבוקר, מיד עם סיום תפילת שחרית״, מספר לנו רב שכונה ותיק בירושלים. ״גם טלפונים לא חסרים. אנשים מציגים שאלות, מבקשים עזרה. יש גם מחויבות להעביר שיעורים בבתי כנסת בשכונה. רב השכונה נמצא בקודקוד. יש הרבה מאוד עבודה״, הוא אומר. רב שכונה אחר בבירה מספר שהוא מרגיש ״ממש כמו כבאי. רב שכונה הוא מעין 'כונן מוקפץ', אדם שמסור עשרים וארבע שעות ביממה לתושבי המקום. הכל יכול לקרות בבת־אחת. מדובר בעבודה בעלת אחריות גדולה ונטל כבד״, הוא פוסק. הוא מוסיף כי ״בעצם, הרב הוא חצי פסיכולוג. הוא עוזר בשלום בית בין זוגות, מיישב סכסוכים בין שכנים, מחתן, עובד עם נערים לקראת בר־ מצווה, מנחם אבלים ולעתים דואג לסידורי לוויה״. גם הוא מספר שהטלפון אינו חדל לצלצל, ויש לו גם הצעה לשיפור: ״היה מצופה שלרב שכונה תהיה לשכה שיוכל לקבל בה אנשים, כדי שלא יצטרך לשבת בביתו הצפוף עם שמונת ילדיו ולקבל אנשים בסלון״.

אבל מבקר המדינה כנראה חושב אחרת. דו״ח חריף שיצא ממשרדו בשנת 2009 העלה ליקויים רבים בהעסקת הרבנים ובתפקודם וכן בפיקוח עליהם. רבני השכונות מתמנים על פי הנחיות חוזר מנכ״ל משנת 87', שאינן מעוגנות בחקיקה או בתקנות כלשהן. המבקר הצביע עוד על כך שרב שכונה אינו מחויב למסור דיווח לאיש על פעילותו ועל נוכחותו. את רבני השכונות אמנם פטרו מהחתמת כרטיס נוכחות במועצות הדתיות ונקבע כי הם בעלי תפקיד אמון מיוחד, אך המועצות הדתיות אף לא ביקשו דיווח אחר, ידני. ״למועצה אין כלים לקיים מעקב ובקרה מלאים ומדויקים על נוכחותם של רבני השכונות בעבודתם בשכונות״, קבע הדו״ח, והוסיף: ״אמנם פעילותם מגוונת ולא תמיד אפשר לפרטה במלואה, אולם אפשר לדרוש מהם לדווח על פעילויותיהם הקבועות, כמו מתן שיעורי תורה, השתתפות באירועים ובכנסים ושעות קבלת קהל״.

עוד מצא משרד המבקר כי רוב המועצות הדתיות כלל אינן טורחות לעדכן את תושבי השכונות על שירותי הדת שמספקים הרבנים. ״רבני השכונות, שאופיה המיוחד של משרתם מאפשר להם עצמאות וגמישות בעבודתם, אינם נדרשים לעמוד בהנחיות המשרד ולדווח על נוכחותם ועל פעילותם בשכונות. במצב זה למועצות הדתיות אין מידע ואין כלים לשם בקרה על עבודתם. זאת ועוד, בהיעדר מידע על פעילות הרבנים נבצר מהמועצות הדתיות לסייע בפרסום הפעילות ובקידום מתן השירותים הדתיים לתושבי השכונה״. מצב זה, שבו אין הרב נדרש לתת דין וחשבון, גרר את הנתון המדהים העולה מדו״ח המבקר: רב שכונה אחד שהה בחו״ל למעלה ממאה ימים בשנה אחת ומספר דומה בשנה שלאחר מכן, בלא שדיווח על כך למועצה הדתית. עבור מרבית הימים הוא המשיך לקבל שכר מן המועצה הדתית.

עוד מוזכר בדו״ח גילם של חלק מרבני השכונות, שעברו את גיל הפנסיה ועדיין ממשיכים בתפקידם, וכן עיסוקם של חלק מהרבנים בעבודה נוספת, בניגוד לנהלים. אגב, רק בשנת 2002 נקבע בחוק כי על רב השכונה להתגורר באופן קבוע בשכונה שהוא פועל בה, או במרחק של עד שני קילומטרים ממנה.

יושב ראש ארגון רבני השכונות הרב משה ראוכברגר, המשמש בעצמו בתפקיד רב שכונה בחיפה, זועם. לטענתו, ממצאי הדו״ח אינם משקפים את פעילותם של מרבית רבני השכונות בישראל: ״יש כמה רבנים, עשרה אולי, שעמם היו בעיות. אבל דו״ח מבקר המדינה ניפח את הכול. גם אנחנו, רבני השכונות, מתנגדים לאלה הבעייתיים, אבל הם המיעוט. מדוע מבקר המדינה לא דיבר עם איש מאיתנו?״, הוא תוהה. הרב ראוכברגר מציין עוד כי אנשי משרד המבקר לא פנו אליו כלל טרם פרסום הדו״ח, על אף תפקידו.

עובדים על הכלל

לפי נתונים שהעביר המשרד לשירותי דת, רוב הרבנים עובדים במשרה חלקית בלבד. עוד נמסר כי שכרם של רבני שכונות נע בין 5,000 שקלים ל־10,000 שקלים בערך, אולם רבני שכונות שעמם שוחחנו טענו כי מדובר בסכומים נמוכים הרבה יותר. היה אף רב אחד שטען כי רב במשרה מלאה משתכר כארבעת אלפים וחמש מאות שקלים בחודש. לדברי גורמים במשרד, לא ידוע על רב שכונה שאינו מתגורר בשכונתו, ובאשר לגיל הרבנים השיבו במשרד כי הוא נע בין 42 ל־75. תפקיד רב שכונה או רב עיר אינו מוגבל בזמן, ולמעשה הוא נצחי. לפני כמה שנים הוחל בהליך הוצאתם של רבני שכונות לפנסיה, אך הדבר נמצא כעת בהתדיינות משפטית בבית הדין לעבודה, בעקבות מחלוקות שנתגלעו בעניין בין המשרד לשירותי דת לבין הרבנים.

לעומת זאת, מידע שהגיע לידי 'מקור ראשון' מצייר תמונת מצב שונה: בתל־אביב, שנים עשר מתוך עשרים ותשעה רבני שכונות כבר הגיעו לגיל פרישה ועברו אותו, והזקן שבהם בן 78. לשלוש שכונות בירושלים יש שני רבני שכונה, בעוד שבשכונת פסגת זאב, לעומת זאת, שמספר תושביה מספיק כדי להגדירה עיר בפני עצמה, אין רב. כמה רבנים מתגוררים מחוץ לשכונות שהם מכהנים בהן, ואין מדובר במרחק של שני קילומטרים כפי שמתיר החוק כי אם בשמונה קילומטרים המפרידים בין מקום מגוריהם לבין תושבי השכונה, שהרבנים אמורים להיות זמינים עבורם גם בשבתות. גם עיון ברשימת רבני השכונות המצויה באתר הרבנות הראשית מלמד שלעתים צריך רב שכונה להיות בכושר טוב, לפחות כזה המאפשר לו לצעוד מרחק רב מביתו לבתי הכנסת שהוא אמור להימצא בהם בחגים, בשבתות וגם בימות החול. במשרד לשירותי דת השיבו כי ״ככל שתתקבל תלונה קונקרטית, היא תיבדק ותטופל במשרד בתיאום עם המעסיק, קרי המועצה הדתית״. עוד עולה מן האתר כי בעיית ריחוקן של כתובות המגורים בחלק מן המקרים נפתרה באופן יצירתי במיוחד: רחובות מופיעים כחלק משכונה שהם כלל אינם מצויים בה. בנוסף, באתר מופיעים ארבעה שמות של רבנים בלא שמצוין באיזו שכונה הם פועלים. בכל מקרה, ממועד פרוקו של משרד הדתות בשנת 2003, ועוד מקודם לכן, לא מונו עוד רבני שכונה.

תקנות עבודה

בעקבות הדו״ח החמור של מבקר המדינה, החליטה הממשלה לפני כשנה וחצי להסדיר את תחום העסקת רבני השכונות בתקנות, וכן להגדיר את תפקידם ואת המסגרת שהם פועלים בה. ועדה בראשות מנכ״ל המשרד לשירותי דת אביגדור אוחנה גיבשה טיוטת תקנות בשיתוף יועצים משפטיים ונציגי רבני השכונות. הטיוטה מתייחסת לאופן מינויו של רב שכונה, להליך המינוי ולמשך זמן כהונת הרב, קובעת כי עליו להעתיק את מקום מגוריו לשכונה שהוא מכהן בה, ומתנה את שכרו בכך. רב שלא יעשה זאת יסיים את כהונתו בתוך שנה. עוד קובעת הטיוטה כי על רב שכונה להכין תכנית עבודה חודשית בתיאום עם ראש המועצה הדתית, להגיש דו״ח פעילות חודשי לראש המועצה הדתית ובו פירוט פעילות יומית ולדווח באופן שוטף וסדיר על כל חופשה או העדרות מתפקידו. כמו כן, נקבעו כללים ברורים באשר לעבודה נוספת ואיסור קבלת תמורה בגין שירותים שמעניק הרב, בייחוד תמורת עריכת חופות.

הטיוטה הועברה אל הרבנות הראשית, שם נתקלו סעיפים שונים בהתנגדות. הרב ראוכברגר רואה בפיקוח ההדוק על רב השכונה עלבון: ״התנגדנו באופן מוחלט להגשת דו״חות פעילות״, הוא מוסר. ״רב אינו פקיד. זהו ביזיון לרב, שהוא בעל תפקיד מהותי, מנהיג של קהילה. אנחנו הצענו שרבני השכונות יקיימו בכל חודש פגישה עם רב העיר ובה יסקרו את הנושאים השונים שטופלו על ידם, ידונו בשאלות שצצו, וממילא כך ייוודע מה הם עשו. אבל רב הוא תפקיד מיוחד ולא מנהלי. לא יהיו פקידים שיפקחו על רבנים״, הוא מתעקש.

הדיונים בין המשרד לשירותי דת לבין מועצת הרבנות הראשית באשר לנוסח התקנות נמשכים, אבל יש מי שסבורים כי התקנות המסתמנות הן החמצה גדולה בכל הנוגע לעיצוב תפקידו של רב השכונה והקהילה שהוא משרת, ולהחלת שינוי אמתי בנושא. תנועת 'נאמני תורה ועבודה' ראתה בגיבוש התקנות הזדמנות לשינוי מנגנון בחירתו של רב השכונה, באופן שיציב במרכז את הקהילה שהרב אמור לכהן בה ויתן לקהילה - ולא לשר ולחברי מועצות דתיות למיניהם - את הכוח להחליט. כיום, רב שכונה מתמנה לאחר שהמועצה הדתית ראתה צורך במינויו וביקשה לאשר תקן עבורו. השליטה בבחירתו נתונה למועצה ואילו נציגי בתי הכנסת - מושג מעורפל ולא ברור, המהווה כר פורה למחלוקות והתכתשויות - משמיעים דעתם בפני המועצה, אך אינם שותפים, בסופו של דבר, בהליך הבחירה עצמו, וזאת אף על פי שהרב אמור לשרת אותם, בראש ובראשונה.

החלטת הקהילה

במסמכים ובדיונים שהשתתפה בהם לאורך כל הדרך, הציגה התנועה הדתית־ציונית מודל שלפיו עיקר המשקל בבחירת הרב צריך להינתן לקהילה עצמה ולא לפקידי הממשלה. ההכרה בכך שדווקא הציבור הכללי, החילוני - המודר כיום לחלוטין מהליך בחירת רב השכונה - הוא שנזקק לרוב לשירותיו של הרב, ולא הציבור הדתי אשר לו יש בדרך כלל רבנים המהווים סמכות הלכתית ורוחנית, הובילה את התנועה למסקנה כי יש להרחיב מאוד את מקומם של נציגי הציבור הזה בגוף הבוחר ברב וממנה אותו. הרב אילעאי עופרן, רבה של קבוצת יבנה וחבר בתנועת 'נאמני תורה ועבודה', מציג מודל מהפכני: ״המדינה אינה אמורה להתערב באופן שבו קהילה חיה את חייה הדתיים. כל ההחלטות העקרוניות, המהותיות, הנוגעות לתוכן החיים הללו, צריכות להיקבע רק בידי הקהילה ולא בידי השר לשירותי דת״, הוא מסביר. ״התקציב שמופנה כיום לרב השכונה, יינתן לבתי הכנסת. כל בית כנסת יקבל תקציב לפי גודלו ולפי מספר המתפללים בו. על פי ההצעה שלנו, כל אדם בשכונה יוכל להצטרף לקהילה, לבית כנסת, ויוכל גם לפצל את קולו בין כמה קהילות. הדבר יתמרץ את הקהילות לעודד אנשים להצטרף אליהן. בשכונה שבה מספר בתי כנסת, יוכלו להחליט על חלוקת תקציב משרת הרב בין בתי הכנסת השונים. במודל הזה לא השר מחליט מי יהיה הרב: הוא מעביר את הכסף והקהילה מקבלת את כוח הבחירה לידיה. התהליך שיתרחש כתוצאה מכך הוא הפיכת בית הכנסת למוסד מרכזי.בשכונה, ולא רק עבור דתיים, כיוון שפרנסי בית הכנסת יבינו שהם

מתוקצבים לפי מספר האנשים ולכן יפנו לקהל הרחב בהצעות לפעילות. בית הכנסת יהפוך לסוג של מתנ"ס.

הרב עופרן משוכנע כי להצעתו תהיה היענות ציבורית: "כל הסימנים מעידים שהציבור בישראל דווקא מגלה עניין ביידישקייט, אבל הוא פשוט

מאס בנציגים שלו. הבעיה איננה בכך שהחרדים חושבים שהיהדות היא שלהם, אלא בתפיסת החילונים, שהיהדות היא של החרדים". והוא מוסיף:

"הרי מה אכפת לשר לשירותי דת מי הרב בנס־ציונה או ביישוב דרומי כלשהו? אין פה עניין רוחני או אידאולוגי, מדובר במשחקי שליטה וכסף

בלבד, בשימוש לרעה בכוח פוליטי. אנחנו מבקשים להרחיב את מעגל השותפים, ליצור הליך של דמוקרטיזציה בשירותי הדת בישראל. כיום

הם מוחזקים בידיים מאוד מסוימות, עם אותה דעה, אותה השקפה, אותה מפלגה. אנחנו רוצים יותר גיוון, יותר דעות ובקיצור - יותר ציבור".עם זאת, הרב עופרן פסימי באשר לנכונות מקבלי ההחלטות - שרים ופוליטיקאים – לאמץ את המודל המוצע: "נקודת התורפה של ההצעה שלנו נעוצה בעובדה שפוליטיקאים יסרבו לשתף עמה פעולה. אף על פי שזה המודל הנכון, הזול, הדמוקרטי וההגון ביותר, בבסיסו עומד הרעיון

שהפוליטיקאים צריכים לוותר על כוחם וליצור מציאות חדשה שבה אין בידם כוח למנות מקורבים ובני משפחה".

הדר ליפשיץ, ראש מיזם ׳אור חדש׳ לשיפור שירותי הדת ב׳נאמני תורה ובעבודה׳, מסביר כי הצעתם של ׳נאמני תורה ועבודה׳ נועדה להחזיר עטרה ליושנה: ״כיום, מקור הסמכות של הרבנות והממסד הדתי הוא משרד הדתות. לפי המודל הקהילתי, מקור הסמכות צריך להיות הציבור הרחב. התקציב יועבר לקהילות במקום לרב, והן יבחרו את רבניהן ויחליטו על הנושאים שבית הכנסת יעסוק בהם. זו חזרה למה שהיה מקובל בעם ישראל מקדמת דנא״. ליפשיץ מגדיר זאת היפוך של הפירמידה: לקיחת הסמכות מהשלטון והעברתה לציבור הרחב.

ליפשיץ סובר שהמהלך של תנועתו יחזק את מעמד הרב: ״רב שנבחר בידי קהילתו הוא משמעותי הרבה יותר מרב שמונה בידי פקידי משרד הדתות. המשרד לשירותי דת מתייחס אל רבני השכונות כאל פקידים: כמה שיעורים העבירו, האם מילאו מכסת שעות. ואנחנו אומרים, לא בודקים מתי מנהיג נכנס למשרד ויוצא ממנו. תפקודו נובע לא מן השעות והדו״ח שיגיש, אלא מהיותו מקובל על הציבור ורצוי לו״. הוא מדגיש כי אין מדובר בהפרטת שירותי הדת: ״הדת אינה עניין פרטי, אלא עניין קהילתי. אנחנו מובילים להעצמה של בתי הכנסת, ולמעשה, מטרתנו היסודית היא קירוב הציבור הרחב אליהם, ומי שיכול לעשות זאת באופן הטוב ביותר הם הרבנים ובתי הכנסת, לא פקידים״. הוא דווקא נשמע אופטימי, גם אם הסיבות שהוא נשען עליהן דווקא מציירות תמונה עגומה: ״האופטימיות שלי נובעת מהמשבר העמוק שהמערכת מצויה בו. הוא מוביל להבנה בחוגים רחבים שנחוץ שינוי יסודי. המשבר הזה הוא פתח ללידה חדשה, להכרה בכך שאין תוחלת בשליטת הממסד״.

ההצדקה במעורבות

מנכ״ל המשרד לשירותי דת אביגדור אוחנה, שישב בראש הוועדה שגיבשה את תקנות רבני השכונות, אינו מתלהב מן ההצעה בלשון המעטה, ומשוכנע כי אי אפשר ליישם את המודל: ״אם רוצים לתקוע את כל מהלך בחירת הרבנים, יש ללכת לציבור. האם על כל רב בחצי משרה צריך בחירות כלליות?״, הוא תוהה וקובע: ״זה לא ישים, זה לא אפשרי. אין סיבה להחריג את תפקיד רב השכונה. הוא ייבחר כפי שכל נושא משרה זהה נבחר. הליך הבחירה ברב הוא פומבי ושקוף, ונציגי בתי הכנסת שמעוניינים להביע את עמדתם בפני הוועדה, מוזמנים לעשות זאת. אותו ציבור שולח נציגים למועצת העיר, אם כן מדוע כאשר מדובר בסלילת כביש או בניית בריכה מסתפקים בנציגים וכשמדובר במינוי רב- לא?״, הוא מקשה. לאוחנה יש גם פתרון לקושיה: ״מי שרוצה להחיל את המודל הזה אינו מתעניין בהליך הבחירה, אלא אומר: 'אתם שם למעלה מושחתים, ממנים קרובים, הכול לא הוגן'. אבל אני לא במשחק הזה, אני אינני מושחת ולא אקח את התחום הזה מסמכותן של המועצה הדתית והעירייה״, מדגיש אוחנה.

ליפשיץ ועופרן לא התייאשו, והתרוצצו עם הצעתם בין חברי כנסת, פוליטיקאים, רבנים ואנשי רוח וביקשו לגייס לה תומכים. אחד מהאנשים שאליהם פנו הוא חבר הכנסת עתניאל שנלר מקדימה, שהיה חבר הוועדה לביקורת המדינה בעת שזו דנה בטיוטת התקנות לרבני השכונות. ״אני מעלה ספק אם צריך בכלל רבני שכונות״, הוא מצהיר. ״רב השכונה איננו הרב של הדתיים. היהדות לא ניתנה לדתיים אלא ליהודים. ההצדקה לרב שכונה קיימת במידה שיהיה מעורב בתנועות הנוער בשכונה, בבתי הספר שבה, במתנ״ס, בחיי התושבים - ואז לא רק שצריך רב שכונה, אלא יש להשביח את מעמדו ואת משכורתו. נגזרת מכך השאלה מי בוחר את הרב. אם תפקידו הוא כפי שאמרתי, אזי השכונה צריכה לבחור אותו״.

לדברי שנלר, המצב הקיים כיום אינו עונה על צרכיה של הקהילה: ״הרבנים כיום - לא כולם, חשוב להדגיש - עסוקים בעיקר בבתי כנסת. לא מעט רבנים נאלצים לעבוד במקומות אחרים כיוון שאינם יכולים לפרנס משפחה עם משכורת עלובה. לכן, חלקם גם נוסעים לחו״ל לזמן ממושך. מכאן שהתיקון בנושא צריך להיות יסודי״. גם הוא פורש את משנתו האוטופית בעניין: ״ברגע שהעולם הדתי־רוחני יבין שרב אינו מלך של הציבור אלא נועד לשרתו; ברגע ששאלות של כסף ושררה ירדו מהשולחן ויפנו מקומן לטובת מסירות נפש וענווה, כל הסוגיות הבעייתיות ייעלמו. הרבנות, בחלקים ממנה, הפכה להיות מערכת טכנית של כסף, שררה וכבוד״.

המחלוקות סביב טיוטת התקנות הובילו לקיפאון בכל הנוגע למינוי רבני שכונות חדשים. כך נותרות שכונות חדשות, בעלות תושבים רבים, ללא כל מענה לצורכי הדת שלהן, ולו גם הבסיסיים ביותר, הנוגעים למעגל החיים. קהילות בשכונות מסוימות מצאו מסלול עוקף: הן ממנות לעצמן רב מטעמן ומשלמות לו מכיסן בעבור תפקידו. הבעיה טמונה בכך שקהילות אלה הן דתיות ומקובצות בבתי כנסת, וכך שוב נותר הציבור החילוני, הזקוק לשירותי הדת המקומיים יותר מכולם, ללא מענה אמתי. נוסף על כך, יכולתן של קהילות למנות לעצמן רב תלויה ביכולתן הכלכלית. קהילה מבוססת תיהנה מ״רב פרטי״ שידה משגת לממן, וקהילה חלשה יותר לא תוכל להרשות זאת לעצמה. נראה שלא רק בתחומי החינוך והבריאות כדאי להיות עשירים בישראל. גם שירותי הדת תלויים, לעתים, בעומק הכיס.

שיקוף לא מאוזן

אך לא רק בכל הנוגע לרבני השכונות מתגלה הבעייתיות של הממסד הדתי ושל שיטות פעולתו. גם בתחום רבני הערים מכרסמת הדרישה לשינוי, לתיקון. מזה עשור, מאז פטירת הרב משאש האגדי, לא נתמנה רב עיר לירושלים. סכסוכים ומחלוקות בנושא המינוי, חלקם משפטיים, מונעים אותו ומעלים את התהייה בדבר הצורך באיוש המשרה, שהבירה היטיבה להסתדר גם בלעדיה במשך השנים האחרונות. באחרונה הצטרפה תנועת 'נאמני תורה ועבודה' גם לקלחת הזו, בעתירה שהגישה לבג״ץ במטרה לשנות את הליך בחירת רבני הערים. בישראל מכהנים כיום 116 רבני ערים ויישובים הנבחרים בידי אסיפה בוחרת, שחציה מורכב מנציגי בתי הכנסת ואת חציה האחר חולקים באופן שווה נציגי מועצת העיר ונציגי המועצה הדתית. אלא ש״נציגי בתי הכנסת״ מעולם לא הוגדרו, מה שמביא בעיות רבות: ״מדובר בשיטה אנטי־דמוקרטית, שבה נותנים את המשקל המועט ביותר דווקא למועצת העיר, המייצגת את תושביה. לעומת זאת, את  הכוח המרבי נותנים לנציגי בתי הכנסת, גוף בלתי מוגדר שאינו מייצג נשים, חילוניים ומסורתיים, כך שדווקא חלקי האוכלוסייה שזקוקים לרב העיר יותר מכול נותרים מקופחים ומודרים״, אומר עורך הדין אסף בנמלך, המייצג את התנועה בעתירתה.

בנמלך מעלה תהייה באשר לפרשנות המונח ״בתי כנסת״: האם הוא כולל גם בתי כנסת רפורמים וקונסרבטיביים? ״הוועדה שאמורה להגדיר את בתי הכנסת נתונה לשליטה מסוימת של השר לשירותי דת, וכך הוא שולט, למעשה, בבחירת רב העיר, עם נציגי המועצה הדתית. יש כאן הליך לא ברור, שמהווה פתח מובהק למניפולציות ולאי תקינות. הרב צריך להיבחר בידי הציבור, לא בידי הממשלה. השיטה חייבת לשקף את צורכי הציבור, ורק נציגיו יודעים מה מתאים לו״.

בינתיים, שופטי בג״ץ הוציאו צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטלו התקנות לבחירת רב עיר ויותקנו תחתיהן תקנות שוויוניות יותר. המדינה אמורה להגיש תשובתה בחודש הבא, אך הוצאת הצו היא אינדיקציה מסוימת לכיוון שהרוח נושבת אליו בבית המשפט. בנמלך משוכנע שקיים קשר הדוק בין הדרישה לשינוי אופן בחירת רבני הערים לבין זו הנוגעת לרבני השכונות: ״אסור שרבנים ימונו על בסיס דילים וקומבינות. זה חייב להיות מינוי של הקהילה״. בג״ץ לא הוציא צו המונע מינוי רבני עיר טרם ההכרעה בעתירה, אך ברור כי המצב שנוצר מסבך את היכולת למנותם. בעקבות דרישת בית המשפט להסברי המדינה שלח בנמלך מכתב ליו״ר הוועדה הבוחרת את רב העיר ירושלים, והזהיר כי על הוועדה להקפיד על קוצו של יו״ד במינוי. אין ספק כי אם ישונה נוהל בחירת רבני העיר באופן שיעניק משקל רב יותר לציבור, הנהנים מן הפירות יהיו רבני ארגון 'צהר', המציעים רבנות שאהודה על הציבור הכללי ומוסכמת על חלקים נרחבים ממנו.

שירות לא אורתודוקסי

העתירה שהגיש בנמלך אינה היחידה המגלגלת לפתחו של בג״ץ את סוגיית מינוי הרבנים וחושפת את הבעיות שבהליך הנוכחי. נכון להיום גם רבני יישובים אינם מתמנים, בשל עתירה הנוגעת למועצה האזורית גזר. שש שנים לאחר הגשת העתירה הנושא עודנו מצוי בדיונים ובניסיונות להשגת הסכמה שתאפשר את המשך מינויי רבני יישובים, אשר הוקפאו לאחר הגשתה. 'המרכז לפלורליזם יהודי', המייצג את תושבי המועצה, דורש למנות רבה רפורמית לצד שישה עשר הרבנים האורתודוקסיים המכהנים במועצה כיום. עורכת הדין אורלי ארז־לחובסקי מספרת כי בפועל שימשה הרבה כסמכות ההלכתית באזור בלא שקיבלה משכורת על תפקידה. ״ביקשנו מהמשרד לשירותי דת לחבר נוהל כללי שיאפשר מינוי רבנים שאינם אורתודוקסיים ליישובים, מאחר שלפי הנוהל הקיים אי אפשר לעשות זאת, והרי זו אפליה ברורה״, היא אומרת.

בעקבות הגשת העתירה חובר בשנת 2008 דו״ח ״המשרתים בקודש״, ובו הכירה המדינה בצורך לתקצב קהילות לא אורתודוקסיות באופן זהה לאלה האורתודוקסיות. בדו״ח נאמר כי יש לבחון את הגוף הממשלתי שיהיה אחראי לביצוע הדבר, וכך נשלחו הצדדים למשא ומתן. במהלך הדיונים עלתה האפשרות כי משרד התרבות יממן את תקצובן של קהילות אלה. מנכ״ל המשרד לשירותי דת אביגדור אוחנה אינו רואה במשרדו - האמון על שירותי הדת בישראל - את הכתובת בעניין זה לאזרחים לא אורתודוקסיים: ״זה לא קשור אלינו״, הוא אומר. ״אנו מממנים רק רבנים שהסמיכה הרבנות הראשית, בעלת הסמכות להעניק תעודת כושר לרב עיר ויישוב. אין בעיה עם קהילה שמבקשת למנות רב בעל כישורים לכהן כרב יישוב, אבל איננו מכירים במוסדות הרפורמיים, בהכשרת הרבנים שלהם, ולא רק אנחנו - מדינת ישראל אינה מכירה בהם״.

ארז־לחובסקי, מצדה, מקווה שהמדינה תיישם את הצהרותיה בדבר חובתה לתקצב גם קהילות לא אורתודוקסיות: ״צריך להפסיק את המצב שבו תושבי ישראל שמעוניינים בשירותי דת לא אורתודוקסיים משלמים פעמיים - הם גם מממנים מכספי המסים את שירותי הדת האורתודוקסית שאינם צורכים וגם נאלצים לממן את שירותי הדת שלהם שהמדינה מסרבת להעניק להם״. הצדדים עודם מצויים במשא ומתן, כיוון שטרם נקבע איזה משרד יממן את התקצוב לקהילות השונות. ובינתיים, מינוי רבני יישובים מוקפא. גם אם יגיעו הצדדים להסכמה, לא יסתיימו בכך דרישותיה של הקהילה הרפורמית. ארז־לחובסקי כבר מסמנת את היעד הבא: קביעת תקן לרב שייתן מענה בעיר לציבור הלא אורתודוקסי ויעניק לו שירותי דת.

רק חלק מהבעיהקיים צורך דחוף בשינוי מערך הרבנות הציבורית בישראל. צורך זה היה קיים גם לו היה המערך הנוכחי נקי מכל רבב, אך הוא מתחזק ומעצים לאור הסיאוב במערכת

תעודות אלו, מאפשרות לאותם מקורבים לשמש בתפקידי רבנות ציבוריים שונים, החל מרב שכונה או יישוב ועד לרב עיר.

אין ספק כי מדובר בהתנהלות מסוכנת הגורמת לחילול השם גדול ומנמיכה את מעמדה השפוף של הרבנות הראשית בעיני היצבור בישראל לשפל חדש. אך דומני שהשחיתות היא רק חלק מן הבעיה החמורה שבסיפור המדובר.

קיים צורך דחוף בשינוי האופן שבו מנוהל מערך הרבנות הציבורית בישראל. צורך זה היה קיים גם לו היה המערך הנוכחי צח כשלג ונקי מכל רבב, אך הוא מתחזק ומעצים לאור הסיאוב בו נגועה המערכת.

הטעות היסודית באופן שבו מנוהל מערך רבני השכונות, היישובים והערים בישראל הוא שמדובר במערך של פקידי ממשל ולא מערך של נבחרי ומנהיגי ציבור. הרבנים המקומיים בישראל, נבחרים בדרך כלל בידי גופים שלטוניים המוחזקים בידי פוליטיקאים ועסקנים. זאת בניגוד גמור למנהג שהיה קיים בישראל מקדמת דנא, על פיו הקהילה, והיא בלבד, בוחרת את הרב המכהן בה.

העובדה כי רבני השכונות והערים בישראל נבחרים ומועסקים על ידי משרד הדתות והרבנות הראשית מונעת מהם להיות דמויות משמעותיות עבור הקהילה בה הם מכהנים.
הסיפור הנוכחי עשוי להבהיר את הנקודה. צודק מי שיטען כי בחינות ההסמכה של הרבנות הראשית אינן קריטריון בלעדי לגדלות בתורה. ייתכן אדם שמתאים מאוד לשמש כרב מקומי, אף שלא עמד בבחינות אלו, כשם שייתכן אדם המתאים מאוד לשמש כחבר כנסת אף אם אין לו תואר אקדמי במשפטים, במנהל ציבורי או ביחסים בינלאומיים. 

המצב הרצוי הוא, שהקהילה המקומית היא שתבחר את רבה ו"תמליך" עליה את מי שיימצא מתאים בעיניה, אף אם אין לו תואר או תעודה רשמיים. זאת, בדומה לכל מנהיג ציבור אחר שזוכה למעמדו הציבורי לא מתוקף תאריו ותעודותיו אלא מתוקף ההכרות וההערכה שרוחש לו הציבור.

הדרך היחידה להציל את מערך הרבנות המקומית בישראל היא לשחררו מעול השלטון הריכוזי, לנתקו מן המערך של משרד הדתות והרבנות הראשית ולהעבירו לידי הקהילות. במציאות שבה הקהילה המקומית היא שבוחרת את הרב, תיווצר התאמה בין אופיו של הרב לבין דמותה של הקהילה, תיווצר מחויבות של הרב לקהילתו ולא לעסקנים שמינו אותו ותימנע כל אפשרות למינוי מקורבים ושאר שחיתויות.

רק כך נוכל להציל את כבודה של הרבנות מדמות העסקנות רודפת הבצע שדבקה בה, להרים את קרנה ולהחזירה ליושנה, כהנהגה ציבורית קשובה, נקייה ורלבנטית.


הכותב הוא רב קבוצת יבנה, מרכז את פרויקט "אור חדש" של נאמני תורה ועבודה, לדמוקרטיזציה בשירותי הדת 

________________________________________________________________________________________

כולנו מביטים בגל הדמוקרטיזציה העובר על העולם הערבי, מתוניסיה דרך מצרים לקראת התחנות הבאות. לידה, גם של תהליכים דמוקרטיים, מלווה בדם ובדרמה, בתקווה המהולה בדאגה. אך דומה כי מעטים מודעים לתהליכי דמוקרטיזציה העוברים על זהותה היהודית של מדינת ישראל. השבוע התקיים בכנסת יום מיוחד שעסק בנושא 'הזהות היהודית'. הדמוקרטיזציה בעולם הערבי תשפיע על גורלנו, לטוב ולמוטב, אך יכולתנו להשפיע עליה אפסית. הדמוקרטיזציה בעולם היהודי בידינו. הדיון הציבורי בישראל צריך להתמקד בה.

ראיון של הרב אילאעי עופרן, רכז פרוייקט שירותי הדת בתנועה, אצל גבי גזית.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDDDL&c41t4nzVQ=EE

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3519263,00.html

הציבור מממן את מערך שירותי הדת במאות מיליוני שקלים בכל שנה, אף על פי שהוא מעדיף להשתמש בשירותים פרטיים. המשרד לשירותי דת מקים עוד ועוד מועצות דתיות למרות הגירעונות הכבדים, והרבנים המקומיים פועלים ללא שום פיקוח. זה הזמן לשאול: למה לא להפריט?
30.05.11 
 

לו הייתה רות המואביה מנסה להתגייר בבית הדין הרבני הגדול בירושלים של ימינו, מן הסתם לא הייתה עוברת. מחר תערך עצרת מחאה מול בית הדין על פסילת הגיורים של הרב דרוקמן. משמרת המחאה של 'נאמני תורה ועבודה' שנמצאת במקום כתבה מכתב לרות בשם בית הדין

נאמני תורה ועבודה | 4/6/2008 17:30

22/06/2008
אנו זקוקים להלכה ציונית-דתית, שבראש מעייניה טובת האומה וכלל ישראל המציגה את היהדות בתפארתה וביופייה. כל זאת לא עתיד להתרחש עד שנאמר לחרדים: הלכה אחרת לנו

מצ"ב קבצי העתירות, לשימושכם

1. עתירה  7613/09  בנושא בחירת רב ראשי לעיר ירושלים (ראו קובץ מטה).

 2. עתירה בנוגע לועדת מינוי דיינים (ראו קובץ מטה).

 3. עתירה בנוגע לסוגיית הגיור.

 4. הצטרפות כמשיבים בנושא קווי אוטובוס נפרדים (ראו קובץ מטה).

 5. עתירה 2430/11 בנושא מינוי רבני ערים (ראו קובץ מטה).