‏25 אוקטובר 10
‏י"ז חשוון, תשע"א

לכבוד
חברי ועדת הכספים על רקע חוק הבטחת הכנסה לאברכים.  שלום רב,

הנדון: מתן חוות דעת על רקע שאלת מימונם המוחלט של אברכים.

בימים הקרובים אתם נדרשים לקבל החלטה בשאלה האם לממן לימוד תורה של אברכים חרדים.
מכיוון שהמפלגות החרדיות מציגות זאת כמאבק על רקע דתי, אנו מתכבדים להגיש בפניכם סקירה קצרצרה אשר מראה באופן ברור ומוכח כי הבקשה למימון נרחב של לימוד תורה, אין יסודה ביהדות.

עוד מתקופת התורה ברור לחלוטין כי האדם מחוייב לעבוד ולהתפרנס מיגיע כפיו. תפיסה זו המשיכה כמובן בכל התקופות השונות ונפסקה להלכה ש"חייב אדם ללמד את בנו אומנות" , קרי להתפרנס בכוחות עצמו. אף כי היו דעות אחרות , הן לא התקבלו להלכה ונשארו בדעת מיעוט ברורה.
הצורך להתפרנס נפסק במפורש בהלכה כפי שכותב השולחן ערוך: "אח"כ (אחרי התפילה) ילך לעסקיו שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון..." .
הרמב"ם, גם הוא מגדולי הפוסקים שעבד למחייתו כרופא, התבטא לפניו באופן חריף יותר ופסק בהתאם לדברי החכמים שכל מי שחושב להתפרנס מן הצדקה בזכות לימוד התורה שלו, הרי שהוא חילל את השם ובזה את התורה ועוד.
רובם המוחלט של פוסקי הדורות הסכימו לדעות אלו, אם כי לדעת חלק מהם, ניתן לפרנס בודדי בודדים למען לימוד התורה. אלו שתמכו בכך התכוונו ל"יחידים" בלבד.
כל אמירה או מדרש אחר המציג מצב בו אנשים למדו יומם ולילה ולא עבדו, לא בא אלא להפליג בחשיבות לימוד התורה ובתמיכה כלכלית במוסדותיו. המדרשים לא התקיימו כמציאות ולא נפסקו להלכה אלא באו לבטא רעיון חשוב בלבד.
בהתאם לכך, משך אלפי שנים, התפרנסו מרבית חכמי ישראל מיגיע כפיהם. ניתן להביא דוגמאות רבות לעיסוקיהם של החכמים אשר הקדישו את חייהם לתורה אך בנו זאת יחד עם עבודתם הרגילה.
גם בתקופת השיא והפריחה של הישיבות באירופה לפני השואה, או בשיא ימי הישוב הישן בירושלים, נתמכו ע"י הקהילות כמה מאות אנשים בלבד לכל היותר. בחלק גדול מן המקרים, גם תמיכה זו הייתה זמנית וניתנה רק לתקופת זמן מצומצמת.
התופעה הנהוגה כיום בה ציבור המונה עשרות אלפי אנשים אינו מתפרנס בכוחות עצמו, היא תופעה שאין לה אח ורגע בהיסטוריה היהודית וגם לא בחברה החרדית החיה כיום בחו"ל. תחילתה בא רק בעשרות השנים האחרונות שלאחר קום המדינה.

נראה כי הובילו לכך מספר מניעים מרכזיים כמו התלות של אי פרנסה באי שירות צבאי, תשלומים שונים או פטורים אשר הופכים את היציאה לעבודה כבלתי משתלמת, אי נתינת הכשרה מקצועית בחינוך החרדי ועוד.
ראוי להדגיש כי לאחרונה החלה מגמה ברוכה של יציאת האוכלוסייה החרדית לעבודה וראוי לחזקה ולא לדכאה באמצעות מתן תמריצים לאלו שאינם עובדים.

אנו מבקשים מכם להתחשב בנתונים אלו (אשר ניתן בקלות להרחיבם) ע"מ שהחלטתכם תתקבל לאור מידע נכון ולא מוטעה.

בכבוד רב,

שמואל שטח

מנכ"ל נאמני תורה ועבודה

1. תלמוד בבלי קידושין כ"ט.
2. כגון רבי נהוראי: "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה". קידושין פ"ב. או כמו רבי שמעון בר יוחאי בתקופת היותו במערה.
3. שו"ע או"ח, קנ"ו.א'.
4. הלכות תלמוד תורה, פרק ג' הלכה י'.
5. ביאור הלכה, שו"ע או"ח, קנ"ו.א'. או למשל "בני עלייה/יחידים", שו"ת התשב"ץ, קמ"ח.
6. כגון המדרש על יששכר וזבולון, או הצגת לומדי התורה כבני לוי וכדומה.